|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ישראל על המפה (של הירח)?
ממדור החדשות הטובות:
ישראל עשויה להיות המדינה השלישית שתגיע לירח (אחרי ארה"ב וברה"מ). [זאת בתנאי שהסינים לא יקדימו אותנו.]
אם הכול יילך לפי התכנית, עד דצמבר 2012 תנחת על הירח חללית זעירה שתשוגר על ידי שלושה מדענים ישראליים צעירים. החללית תשדר לכדור הארץ תמונות ומידע. הם עשויים לזכות בפרס גוגל לונר Google Lunar X בן 20 מיליון דולר.
שלושת הישראלים הם יריב בש (אני מקווה שלא טעיתי ביריב...), כפיר דמרי ויונתן ווינטראוב. הם מהנדסים בתחומים שונים של היי-טק, בישראל. הם שמעו על הפרס של גוגל, התחברו במקרה, והגו תכנית פעולה. הם נרשמו לתחרות ברגע האחרון, בדצמבר 2010 אחרי שגייסו את דמי ההרשמה בסך 50 אלף דולר. מאז הם גייסו כ 50 מתנדבים לעבודה על הפרוייקט וגם את התמיכה של מוסדות רבים כולל מכון וויצמן. יש להם אתר ובו פרטים נוספים.
29 קבוצות נרשמו לתחרות, והן מתכוונות להוציא בין 10 מיליון ו 100 מיליון דולר לפרוייקט. הקבוצה הישראלית מתכוונת להוציא רק 8 מיליון, ומתכננת שיגור לפני 2013, לפני האחרים. הם מתכוונים להשתמש ברכיבים קיימים, ולהנחית על הירח רובוט בגודל בקבוק קוקה-קולה. זה יהיה בעצם משהו כמו טלפון סלולרי על גלגלים. הם אומרים שחקר החלל וניצולו לא חייב להיות כול כך יקר כמו שחושבים, ושאם יצליחו יפתחו אפשרויות רבות, חדשות, לניצול החלל.
לא נותר לי אלא לאחל להם הצלחה !
יעקב
| |
למה מייצרים את דגלי חג העצמאות בסין?
ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה) כותבת בכעס במעריב (2.5.08) על הזמנת דגלי המדינה לכבוד יום העצמאות בסין במקום לספק עבודה למתפרות מקומיות בישראל שהולכות ונסגרות לטובת מפעלים בסין. היא אפילו תומכת בהצעת חוק שתחייב משרדי ממשלה לקנות מוצרי טקסטיל אך ורק במפעלים כחול-לבן.
אם ח"כ יחימוביץ' צודקת, וצריך לחסום יבוא כדי "להציל" מקומות עבודה בישראל, מדוע מייבאים לישראל מחשבים זולים שמיוצרים באסיה? נטיל מכס גבוה על יבוא מחשבים, ונקים בישראל מפעלים לייצור מחשבים – מוגנים מתחרות של יבוא זול. בכלל, מדוע שלא נחסום לחלוטין ייבוא של מוצרים שניתן לייצר או לגדל בישראל... לפי תיאוריית יחימוביץ' ייווצרו המון מקומות עבודה וישראל תשגשג.
תרומת מגבלות על יבוא לעוני
הבעיה – כולנו נהיה עניים יותר. הפועל במפעל הטקסטיל שייצר דגלים בשדרות, יקנה מחשב לילד במחיר גבוה פי שלושה, והפועל במפעל המחשבים בהרצליה יקנה חולצה ודגל ליום העצמאות במחיר גבוה פי חמישה. לשניהם יוותר פחות כסף לקנות אוכל שגם הוא יתייקר כי את הבקר יגדלו בדגניה במקום בארגנטינה. ככל שמדינה מגבילה יבוא היא גוזרת עוני על אזרחיה. אין תחליף לסחר חופשי.
התעשיין יכול להמשיך לייצר בארץ דגלי כחול-לבן, תחתונים וגופיות, אלא שהם יהיו יקרים מאד. כדי לאפשר לתעשיין להישאר בישראל ו"לשמור על מקומות העבודה", צריכים כל יפי הנפש הצבועים להתאחד ולקנות מאותו תעשיין תחתונים וגופיות במחיר מרקיע שחקים – כך תמנע התמוטטותו. הם לא נוהגים כך, הם מחפשים את החנות בה מוכרים תחתונים זולים. גם ח"כ שלי יחימוביץ'.
אם יוטל מכס גבוה על תחתונים וגופיות כדי להגן על אותו תעשיין ומקומות העבודה במפעליו, ינהרו יפי הנפש ללונדון ויחזרו עם מזוודות מלאות תחתונים זולים. בליל שישי, על כוס קפה ופיצוחים, יתפארו על ה"דיל" המבריק ויקטרו על יוקר החיים בישראל...
גם הפועלים המפוטרים ממפעל התחתונים שהועבר לירדן נהנים מתחתונים זולים, וגם מפלדה זולה שהפסיקו לייצר בחיפה, ממזגנים סינים זולים ומריהוט זול שאיקאה מייצרת בחו"ל. כך עולה גם רמת החיים של ה"פועלים שפוטרו". המשק צומח ויוצר מקומות עבודה חדשים. כאשר הנרי פורד הקים את פס הייצור של מכוניות זולות פוטרו מאות אלפי עובדים במפעלים שייצרו כרכרות שנגררו על ידי סוסים. גם אז היו שדרשו את הגבלת ייצור המכוניות, מתוך דאגה לעובדים בסדנאות הכרכרות...
נהנים מהמכס: פוליטיקאים ואנשי עסקים מקורבים
בישראל צריך לייצר ולייצא מוצרים ושירותים שאפשר למכור לישראלים ולזרים, ללא חסמים ואיסורים מיותרים. לא רק מוצרי היי-טק, גם זרעי עגבניות, ואפילו תוכניות טלוויזיה מקוריות. מטרת הכסף שמרוויחים מהיצוא היא לשלם עבור הייבוא.
חלק מהפוליטיקאים שתומכים ב"הגנת ייצור מקומי" פשוט בורים בעניין ואינם מבינים שדבקותם בסיסמאות ה"חברתיות" הקליטות תוביל לעוני המוני. כנראה שח"כ יחימוביץ' נמנית עם קבוצה זו.
האחרים, כנראה רוב הפוליטיקאים, הם אינטרסנטים שדואגים לקדנציה הבאה וכל היתר לא חשוב. סחר חופשי ללא מגבלות מזיק בטווח הקצר לתעשיינים הפחות מוצלחים – שקשה להם להתחרות ביבוא. אלה מגייסים לובי של איגודי עובדים, וארגונים "חברתיים". יחד מופעל לחץ של מקל וגזר על הפוליטיקאים: הגזר מופק מייחסי "הון ושלטון". המקל שמאיים פוליטית הם הארגונים ה"חברתיים". סחר חופשי נוטל מהפוליטיקאים כלי נוח שמאפשר הענקת הטבות לתעשיינים שחפצים ביקרם – הטבה שאינה נחשבת לעבירה – הגנה מיבוא מתחרה. הטלת מכס מאפשרת ליצרן הישראלי לגבות מחיר גבוה עבור המוצר. את מחיר ה"הגנה" משלם תמיד האזרח.
ישראל – מדינת סחר חופשי ללא מכס
אין זה מתפקידה של מדינה "להגן על מקומות עבודה" וכמובן גם לא ביכולתה. במדינה חופשית נוצרים ללא הרף מקומות עבודה חדשים, אחרים נמוגים כתוצאה מהמצאות חדשות ומשינויים בעלויות הייצור (טכנולוגיה חדשה, עובדים זולים ויעילים יותר במדינות אחרות ועוד).
הצעד שיתרום להעלאת רמת החיים בישראל הוא דווקא ביטול כל המכסים והפיכת ישראל לאזור סחר חופשי ממכס ומגבלות יבוא. לא יהיה צורך בפטורים ממכס לקבוצות מועדפות. מיליוני שעות עבודה מבוזבזות על הביורוקרטיה של המכס: אזרחים, תעשיינים, מומחים למכס, שוטרים, בתי משפט, עורכי דין ואחרים ייחסכו ויופנו לעיסוקים יצרניים. עבריינים המתמחים בהברחות יישארו מחוסרי פרנסה... מיליוני "עבריינים" קטנים החוזרים מטורקיה עם חפיסת סיגריות נוספת מעל למותר יוכלו לנשום לרווחה. סוף למסלול האדום – הכול ירוק. חנויות הדיוטי-פרי בנתב"ג תאלצנה להסגר בהעדר "דיוטי" (מכס)... או לחפש איזשהו יתרון אחר שיצדיק את קיומן. רוב המוצרים בחנויות בתל אביב יהיו זולים מאשר בחו"ל.
ישראל כאזור חופשי ממכס, בצרוף אוכלוסייה משכילה ויזמים מוכשרים, תהיה מקור משיכה למשקיעים מכל העולם. המהפכה המסחררת שעברו הונג קונג וסינגפור בעשורים שחלפו, מדינות שהיו מקום מקלט לפליטים עניים, תתגמד לעומת השגשוג הצפוי לישראל.
הרחבה בנושא בפרק תעשייה ועסקים באתר קו ישר – איך נהיה למדינה העשירה בעולם.
| |
מה אמר המנהל הסיני של חברת הספנות צים
המנהל הסיני של חברת הספנות צים-סין, קסיאנג קיואן הו, מנהל את אחת מחברות הבת החשובות של צים אמר בראיון עם סבר פלוצקר (ידיעות אחרונות 7.3.08): ''...כל עוד הייתה צים בשותפות עם ממשלת ישראל, העסקים שלנו היו רדומים, החלטות חשובות נסחבו חודשים ושנים. לא היה מי שייקח אחריות. הכול התנהל כמו במשפחה עייפה. עבדתי כבר אז בצים ולא הבנתי איך זה שאצלכם בממשלה לא רואים את הפוטנציאל של השוק הסיני. מאז ההפרטה הכול השתנה. אנחנו שועטים קדימה.'' ואכן צים מתרחבת בשיעורים דו-ספרתיים מידי שנה.
סיפור הפרטת חברת צים הוא סיפורה של התעשייה הישראלית. במשך כ-40 שנים הייתה רובה של התעשייה נתונה בעניבת חנק של בעלות ממשלתית, בעלות ההסתדרות או בבעלות ''קפיטליסטים'' מוגנים שמקורבים לשלטון. כך אבדו לנו שנים יקרות של בזבוז משווע שבלם שגשוג ועלייה ברמת החיים.
פוליטיקאים אינם יוצרים עושר אלא מכלים אותו, שורפים כסף! ממשלה אינה יכולה ליזום, להקים ולנהל עסק אמיתי משום שאין לה כישורים להתחרות ביזם פרטי. ממשלות לא מסוגלות לייצר ולמכור (לקונה שירכוש מרצונו החופשי), לא שרוך נעל ולא מחשב. ראשית, המיזם הממשלתי אינו נדרש לעבור את מסננת השוק, אינו נדרש לגייס משקיעים ולשכנעם ברעיון. שנית – הכסף המושקע אינו פרטי ולכן אין ''משקיע מודאג'' שחושש לאובדן כספו. שלישית – אף אחד לא מסתכן. אם המיזם ייכשל, איש מ ''היוזמים'' לא יפסיד כסף מכיסו ושום פקיד ממשלתי לא יאבד את מקום עבודתו. ולבסוף התפעול השוטף – גם כאן סיכויי ההצלחה מזעריים – שיקוליו של השר במינוי מנכ''ל שונים (איזה ביטוי עדין...) משיקולי משקיע פרטי שבוחר מנהל למפעלו.
ממשלה שמקימה מיזם עסקי או תומכת בו פוגעת בכלכלה. הכסף המושקע במפעל מופקע מהאזרחים באמצעות מסים, מקטין את כוח הקניה שלהם וכך פוגע ברכישותיהם מעסקים מקומיים. הכסף שחסר בכיסיהם של היזמים מקטין את כמות ההון הפנוי להשקעות פרטיות בתעשייה. במפעל הכושל צריך לתמוך – שוב נקרא האזרח לשלם מכיסו את הכישלון השוטף. ולבסוף, המיסוי והביורוקרטיה, ההכרחיים ליישום אידיאולוגיה זו, הבריחו מישראל משקיעים אמיתיים. עשרות מפעלי העבר בדימונה, בירוחם ובנתיבות , ומאות אחרים בכל הארץ שלא שרדו, הם עדות לכישלון. התעשייה בברית המועצות ובארצות מזרח אירופה, שהוקמה תחת שלטון הקומוניסטי, היא המצבה הבינלאומית ל ''תעשייה הממשלתית''.
האידיאולוגיה המרכסיסטית, הייתה קו המחשבה המוביל בהנהגת היישוב היהודי. לפיה, עדיף מפעל בבעלות ממשלתית שהוא כאילו ב ''בעלות הפועל'', או ''נציגי הפועלים'' (שקראו לעצמם ''מפלגות הפועלים'') על פני מפעל בבעלות ''קפיטליסט נצלן'' פרטי. בעלות ''ציבורית '' כזו אמורה הייתה להבטיח תנאי עבודה משופרים לפועל ומניעת ניצולו. מהר מאד עברה הבעלות המעשית לידי הפוליטיקאים ומקורביהם שהתמנו למשרות בכירות. הפועלים, בייחוד בתאגידים שבכוחם לשתק את המדינה, אכן זכו לתנאי שכר ועבודה פנטסטיים (שכר גבוה תמורת עבודה מועטה) אך את המחיר משלמים יתר האזרחים. ''ניצול הפועל'' נמנע במחיר של ניצול העם כולו.
כך נוצרה מערכת שבה הכישרון הוחלף בקשרים. הסיכון העסקי הוחלף במערכת טפסים שמוגשת לפקידים. רוחו של היזם הוחלפה בכישרון מסוג אחר – הכישרון לנצל את המערכת הפוליטית, ובתירוץ של הקמת ''מפעל תעשייתי'' – להוציא כסף קל מהקופה הציבורית. רק לחלק קטן מהיזמים האמיתיים יש כישרון וגם יכולת לנצל את המערכת הפוליטית – חלקם הצליחו למרות השיטה הקלוקלת ולא בזכותה. היתר הרימו ידיים.
הממסד הפוליטי נבנה מהשיטה שהעניקה לו את הכוח לחלק הטבות, להחליט מי יהיה תעשיין ומי מלונאי, מי יקבל רישיונות יבוא ומי יוגן מתחרות ע''י מכס גבוה. הכוח נועד לביצור שלטון המפלגה, ובלא מעט מקרים – לחשבון הבנק הפרטי.
הזיכרון קצר ומידי פעם קוראים פוליטיקאים לממשלה לחזור ל ''הקים'', ''לסייע'' ו''לעודד''. כל ניסיון כזה כגון הזרמת כסף לחברת אינטל, הקמת חברה ממשלתית להולכת גז, סיוע ממשלתי למיזם המכונית החשמלית, או הרעיון להתערב בשוק הדיור למגורים בערים הגדולות – נדון לרוב לכישלון תוך גרימת נזק כלכלי לאזרח. צים החלה לפרוח לאחר שהופרטה ואלמלא פרחה לא היה לה זכות קיום לא כחברה ממשלתית ולא כחברה פרטית.
עוד על התעשייה הישראלית – עבר ועתיד, בפרק תעשייה ועסקים באתר "קו ישר".
| |
ושוב, משלם המיסים הישראלי מסבסד את אינטל
p { margin: 0px; } ושוב, חברת אינטל מקבלת מתנות על חשבון משלם המיסים הישראלי. 150 מיליון דולר בהטבות מס.
לאורך עשרות שנות קיומו של החוק לעידוד השקעות הון, הופיעו בעיתונות תיאורים של כישלונות והונאות שנעשו במסגרת החוק האווילי, נזק של מיליארדי דולרים נגרם למשלם המיסים על ידי מפעלי ''ישראבלוף''. עשרות ''משקיעים'' עשו סיבוב על החוק, קיבלו מענקים ונעלמו יחד עם מפעליהם בנבכי ההיסטוריה הכלכלית של מדינת ישראל.
בחרנו להשתמש כדוגמה דווקא בחברת אינטל, משום שאינטל אינה ''ישראבלוף'' אלא חברה בינלאומית מכובדת שמייצרת את רוב מעבדי המחשבים בעולם. חברת אינטל הקימה שלושה מפעלים בישראל וקיבלה למעלה ממיליארד דולר במענקים ישירים מלבד הטבות רבות נוספות. החברה מעסיקה מספר אלפי עובדים בישראל והיא אחד מהמעסיקים הפרטיים הגדולים במשק.
מענק של מיליארד דולר (שניתן בעבר) לאינטל משמעותו מס של מיליארד דולר על אזרחי ישראל. הון של מיליארד דולר שחסר בכיסיהם של יזמים...לקטע המלא...
| |
האם שי אגסי יודע מה הוא מדבר ?
שי אגסי הופיע בכתבה גדולה בערץ 2 ביום שישי וסיפר לעם ישראל, שבמסגרת המיזם שלו למכונית חשמלית, יוחל ביצור המכונית בישראל, בשנת 2009 והייצור הסדרתי, בכמויות גדולות יחל ב 2010 .
האם שי יודע מה הוא מדבר ?
כדי להקים מפעל צריך לקנות קרקע, לבנות מבנים להתקין מכונות, לשכור ולהכשיר עובדים... זה לוקח הרבה זמן. צריך גם להוציא 1000 רשיונות, רשיון בניה, רשיון עסק, רשיון בטיחות, סקר השפעה סביבתית, ועוד כהנה וכהנה. את כל זה יעשו תוך שנה - שנה וחצי ? לא מאמין. לקבל רשיון בניה לווילה - שנה וחצי בקושי מספיק.
קחו למשל את חברת פולקסוואגן. היא החליטה להקים מפעל מכוניות בארה"ב. כרגע היא מחפשת קרקע, אתר לבניית המפעל. היא מקווה לייצר מכוניות ב 2011 - ולא בטוחה שהזמן מספיק. אולי היא צריכה לשכור את שי אגסי, כדי שתוכל להתחיל לייצר כבר ב 2010 .... אולי הוא יודע מה שהם לא יודעים...
שתי חברות גדולות, ג'נרל מוטורס וטויוטה הודיעו שייצרו, ב 2010 , מכונית היברידית נטענת - דהיינו - מכונית שיש לה שני מנועים, חשמלי ובנזין, והשוני ביניהן ומכונית היברידית קיימת - שניתן להטעין את הבטריות בלילה מהשקע החשמל. שתי המכוניות יהיו מצוידות בבטריות מסוג לי-יון, כמו המכונית המיועדת של שי אגסי. אבל מה - החברות האלה מפרסמות שניתן יהיה לנסוע על בטריות אלה כ 40-50 מייל ללא הטענה (כ 60-80 ק"מ). המכונית של שי אגסי תעשה 200 ק"מ - לדברי שי. מעניין מה הוא יודע שג'נרל מוטורס וטויוטה לא יודעים...
דרך אגב - מי הוא המומחה, מהנדס הרכב - במיזם ? יש שם המון בעלי חזון, ומעט מהנדסים... יש שם הרבה יחסי ציבור ומעט תכל'ס.
יחד עם כל זה - אני מאחל לשי אגסי ולמיזם שלו הצלחה.
יעקב
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
