Collection

"לא," השבתי, "אין זה מרגיז אותי, התרגלתי לכך זה מכבר. הבעתי פעמים אחדות את הדעה, כי במקום להרדים עצמו בלהג פוליי שקרני על הוקעת 'האשמים האמתיים', חייב היה כל עם ואפילו כל יחיד ולפשפש במעשיו הוא, עד כמה הוא עצמו, עקב משגים, מחדלים והרגלים נפסיד, יש לו חלק באסון המלחמה ובכל שאר הסבלות שבעולם, וכי רק בדרך זו ניתן יהיה, אולי, למנוע את המלחמה הבאה. זאת אין הם סולחים לי כי הם עצמם, כמובן, חפי מכל עוון: הקייסר, הגנראלים, אילי התעשיה, הפוליטיקנים, העתונות - אין בהם איש, שמצפונו לא טהור מכל רבב, כולם כאחד נקיים מכל אשמה. אפשר היה לחשוב שהכל שפיר ונפלא בעולמנו, אלא שמוטלים טבוחים באדמה כתריסר מיליוני בני-אדם. והביטי, הרמינה, למרות שמאמרי שטנה מעין זה כבר אין בהם כדי להרגיז אותי, לעתים הם בכל זאת משרים עלי עצבות. שני שלישים מבני ארצי קוראים עתונים מן הסוג הזה, שיום יום, בוקר וערב, פורטי באוזניהם על המיתרים האלה, מרעילים את נשומתיהם, מסיתים ומדיחים אותם, עושים אותם בלתי מרוצים ורעי לב, וכל אלה תכליתם האחת היא - שוב מלחמה, המלחמה הבאה, הנוספת, שעתידה מן הסתם להיות נוראה שבעתיים מזו האחרונה. כל זה פשוט וברור, כל אדם יכול היה לתפוס זאת, כל אדם עשוי היה, אילו רק הקדיש לכך שעה אחת של מחשבה, להגיע לאותה מסקנה. אבל איש איננו מוכן לכך, איש איננו מוכן למנוע את המלחמה הבאה, איש איננו מוכן לחסוך לעצמו ולילדיו את שחיטת-המיליונים הבאה, אם אין הוא יכול להשיג זאת במחיר זול יותר. להרהר בדבר שעה קלה, לערוך חשבון נפש ולשאול את עצמו באיזו מידה גם לו, עצמו, חלק וגם עליו מוטלת האשמה באנדרלמוסיה וברשעות שבעולם, את רואה, לכך איש איננו מוכן! וכך ימשך, איפוא הדבר וכך ממשיכים, מדי יום ביומו רבבות בני אדם, להכין בשקידה את המלחמה הבאה. הכרה זו, משהגעתי אליה, היממה אותי והביאה אותי לידי יאושר, ומאז אין לגבי דידי קיימים עוד לא 'מולדת' ולא אידיאלים, שהרי כל זה אינו אלא בחזקת תפאורה בשביל אותם האדונים, השוקדים על הכנת השחיטה הבאה. אין כל טעם לחשוב, לומר או לכתוב משהו אנושי, אין טעם לגלגל בראשך מחשבות טובות - לעומת שנים שלושה אנשים, העושים כן, יש יום יום אלף עתונים, כתבי עת, נאומים, ישיבות פומביות וחשאיות, החותרים כולם אל המטרה ההפוכה וגם משיגים אותה."

הרמן הסה נטש את גרמניה ב-1919 ועבר לשוויץ. בגמרניה הנאצית הוטל חרם על היצירות שלו... אני מודה שעצם העובדה שהיה חרם על היצירות שלו עזרו לי להתחיל לקרוא אותו. בכל אופן, מה שקראתי שלו בינתיים (דמיאן וזאב הערבה) מדהים. חוץ מזה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבזכות זה שהתחלתי לקרוא ספרים שלו הכרתי סופרים גדולים אחרים, ואלה שלא הכרתי בזכות ספריו, לפחות עלתה בי המוטיבציה לקרוא אותם או שהם נכנסו לרשימת הספרים שאני מתכנן לקרוא. חוץ מזה, כתבתי המון הערות על הספר הזה ברישום שלי. אבל כדי להשתמש בהערות צריך לעשות זאת בזמן הקריאה של הספר. ההערות הן בעיקר בשבילי, יש קטעים שאני מרגיש שיהיה חטא לא לזכור אותם ולתת להם פשוט לעבור הלאה (וזו גם המסקנה שלי מ-"דמיאן", שמלא גם הוא בקטעים גאוניים אבל לא קראתי אותו במספיק תשומת לב ולא הערתי אותו מספיק).

(קרדיט למתרגמת עדנה קורנפלד ולהרמן הסה)