הבועה, היא שלי. ושאף אחד לא יעז לפוצצה!

חזרתי. לפעם אחת, להבהיר לכם כמה דברים.

אחרי הרבה זמן שלא ביקרתי בבלוג הזה, היום נכנסתי וראיתי תגובה אחת.

לא מעניין אותי מי הגיב אותה ולמה.

גם לא מעניין אותי ממש מה כל מי שקורא כאן חושב עליי.

הדעה של אנשים אחדים וספורים מאוד מעניינת אותי וזהו.

אז לא מעניין אותי מה אתם חושבים על מי שאני\ מי שנהייתי.

כרגע אני מי שבא לי להיות וככה אני אוהבת את עצמי.

ואם אתם חושבים שנהייתי ערסית\ פרחה\ וואטאבר זה לא מעניין אותי, במיוחד כי זה לא ככה,

זה שאני שומעת מזרחית ויש לי ציפורניים וטבעות ושעון עם כמה אבנים על הידיים והיה לי  משו עם אחד הילדים הבערך הכי מנייאקים לא אומר שהפכתי לכזאת או שהשתנתי מקצה לקצה.

כי זה לא שהפסקתי לשמוע מוזיקה לועזית או ניתקתי קשר עם אנשים כאלה והתחברתי לאנשים כאלה, מי שהיה לצידי תמיד גם נשאר שם.

וכל עוד אני אוהבת את עצמי ככה אז פה נגמר הדיון.

הנקודה היא שאולי עוד כמה חודשים אני אסתכל על עצמי ועל איך שהייתי ואשאל את עצמי למה? אבל נכון לעכשיו זה לא ככה. וטוב לי ככה.

אז חלאס עם הביקורת.

ביי.