 כינוי:
בן: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2008
 הופעה, אהבה וכל מה שיש באמצע יש אפילו ליבי!!!!
14:26
רכבת לת"א האונברסיטה, בדרך לכפר סבא, בדרך להופעה.
יורדים מהרכבת, איש דוס מעצבן לא מבין איך מפעילים את מכונת השתיה, אני נאצל להתאפק.
"הרכבת למודיעין" הקיירינית צועקת, היא יורדת, אני מזיל ריר, יש אנשים בסביבה, שיט.
עלק שיחה, אני עדין חייב לה מכות.
15:17
רכבת לכפר סבא, בדרך לרעננה, בדרך להופעה.
מסתכל עליה כל הדרך, חיוך על הפנים, מי כבר צריך יותר.
יורדים, לא מבינים לאן ואיך צריך ללכת, סופרים זקנים, אישה זקנה ושמנה עושה לי "אצבע משולשת".
מגיעים לתחנה, סופרים דקות, שוב אני מסתכל.
מגיע האוטובוס, אחרי חצי שעה של המתנה, עולים יושבים.
זריחה.
שעה לא ידועה
מגיעים לאמפי פארק, פוגשים את כולם, חיבוקים נשיקות, ילדים בצד.
מחכים, פוגשים ת'מעריצות המפגרות של ליבי: "הוא הכניס אותי אליו הביתה! ראיתי אותו בבוקסר"=כן בטח...
"הוווי זה השיר מהפסטיגל"=פשוט איכות
"אני אוהבת את הזמר של היהודים, הבת צורחת... זה מפריע לך?"-"לא, רק הציוצים של ליבי מפריע לי"
פותחים שערים דופקים ריצה, שעה ראשונה.
20:30 (בערך)
ליבי עולה
20:32 (בערך)
ליבי יורד, וטוב שכך.
מוש בן ארי עולה, מקצר במילים, יותר הבהרות "יה יה יה...פובו הבו מום" וכד'
דווקא "ואת" בא לי בטוב. "את, איך שבצחוקך שמחתי
את, איך בהיותך היותי"
"איך שלא" היה נחמד גם, "גה יאז וואן" כדי לקפוץ, ולבסוף חירטוט מוזר של לד זפלין, אפשר הסבר?
מגיע הזמן, היהודים עולים, טיטי יפה יותר מהרגיל, עולים עם חיוך על הפנים, "באנו להנות" משדרים.
Dont Like- ביצוע טוב
גנבה- כי אין אחרת
הימים שלנו- ביצוע נהדר, מדינה סליחה.
ככה אני- מי היה מאמין??
סוף העולם- שלא ישאיר טיפה של רוגע.
ג'קי- בא בטוב
ליפול- כי את לא נותנת לי ליפול
עוד ארון- רק להבין אותו שווה את כל הסבל.
זה לא היה השירים, שלא היו כאלו מיוחדים, אלא ביצוע נהדר, עם אובר אנרגיות, וחיוך של טיטי.
נשגמרת ההופעה, חוזרים לנשום, מחכים, פוגשים, טיטי מדברת אלי "אתה במקרה מת"א?"- "הא' לא, אני תקוע ביבנה", חיוך , פדיחות
00:00
חודש, מי היה מאמין שאזכה לזה.
מתחילים ברעננה, אמפי פארק, הולכים עד למרכז הרצליה, חותכים במונית לסינמה סיטי, חותכים לבית הפנקייק, נדהמים מהטימטום של סרוגית וחברו הנחמד, משאירים טיפ [סרוגו יא' קמצן], חותכים לתחנת הרצליה, רכבת, סגור, חושך, נהנים אחד מהשני.
משתכר מהיופי הזה
מהחיוך המושלם
המבט הכובש, החום שביידיה
לב שפועם, האושר שיש בה
ככה זה שאתה מאוהב.
5:59
הרכבת מגיעה, מסתכל עליה, רוצה שזה ימשך לנצח, עוד רגע, עוד שניה, רק עוד שניה, היא כבר עלתה, היא נוסעת, הטעם נשאר.
שעה להעביר שעה, בקטנה...
7:05
הרכבת שלי מגיעה, עולה, נרדם, מתעורר ביבנה.
8:05
אני כבר בבית, נרדם עם חיוך.
ועכשיו התודות על היום הזה
כל הפורום, דסי, עינב, שלי, נופר, ענבר, שי, יעל (לאן נעלמת בסוף ההופעה?!?), נועה סטלה- הסלב, זאת שאין לי מושג איך קוראים לה ואני מדבר איתה כל הופעה, זאת שאין לי מושג איך קוראים לה ואני מדבר איתה כל הופעה2, דניאל...אם שכחתי מישהו ממש סליחה
סרוגית וחברו-על שעות רבות של צחוקים, פחד, ורצון להביא לכם מכות
ליבי- שהיה על מה לצחוק
המעריצות של ליבי- שהיה ממה לפחד
מוש בן ארי- כי בכל זאת היה פנאן
המנחה המוזר- ש"קיצר" במילים.
ה-י-ה-ו-ד-י-ם- על הופעה מצויינת, על ככה אני, וכל זה שאתם זה אתם.
בת-אל- על כך שאת פה, איתי.
במשפט אחד, הייתי מקצר את כל ה(כמעט) 24 אלו, ובאמת חפרתי, ב
אני אוהב אותך.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
