מקום אחר
"מה יהיה... מה יהיה... מה יהיה... מה יהיה?" |
 כינוי:
בן: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
 אל תצפו לרגש אנושי.
אל תצפו שאני אבוא, ואשים את כל הקלפים על השולחן, בטח לא על עצמי.
אל תצפו שאני אבקש רחמים, שאני אבוא וספר לכם על מה עשיתי, ומי אני באמת- כי אין דבר כזה. אין "אני", יש קבוצות שונות שעיצבו את חיי לפי דעותיהם ולא השאירו בי דבר.
אל תצפו שאני אתבגר, אתגבר ואבין לבד מה משמעות החיים, כי מעולם לא חיפשתי, תמיד עצמתי, עצמתי את העיניים, מול הזעוות, מול האנשים, מול אותה זכוכית חותכת הנקראת מראה.
אל תצפו שאני אדבר, גם ככה אני לא יכול לדבר, זה מה שקבר והכניס אותי להיות אני- אסור לדבר, אסור להיות "אני".
אל תצפו ממני להנות, כי ככה זה "אני", משעמם, לא מעניין, ציני ציוני וחסר חיים, משעמם בלי משמעות, עוד שורה באלפי שורות שנכתבים ביום, כבר 17 שנה, שורה בעולם של ספרים.
אל תצפו לרגשות, אני מזמן וותרתי על המילים, על החיים, על מה שנקרא חיים, אני פה, כבובה, מנסה לשרוד יום ועוד יום, מבלי לדעת מה יהיה מחר, אם אני אקום, ואם כן אז לאן אני אלך.
אל תצפו שמתישהו זה יגמר, כי החיים יותר ארוכים מהנצח.
אל תצפו שזה ישתפר כי זאת המציאות, אוהבים אותה או לא. ככה זה. עצוב, לא?
אל תצפו ממני, אני לא מצפה מכם להבין.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
