 כינוי:
בן: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2008
 סבתא, גם "ז"ל" קשה לי להגיד עליך.
אומרים שבגלל שידענו שזה יקרה אז זה יותר קל, אבל זה ממש לא נכון.
קשה לנו שהלכת, קשה לי להבין שאני לא אראה אותך יותר.
ועכשיו כשאני מסתכל לאחור, אני כועס על עצמי, על אם אי פעם פגעתי, אני מצטער שלא כיבדתי מספיק, שלא דיברתי איתך מספיק, ועכשיו אין מה לעשות חוץ לבכות על מה שהיה.
אחרי שאימך, סבתא של אבא הלכה, ואת היית בבית חולים, כבר במצב לא משהו, הבנו שזה מה שישבור אותך, וכשבכית על אימא שלך, דבר שכל אדם אמור לעשות, גם את זה לא נתנו לך.
סבתא, אני מקווה שעכשיו את מאושרת, שעכשיו את יכולה להיות מי שהיית פעם, אם החיוכים, אם את השטויות, אם זה שכולם ידעו מי זאת "לאה צברי", ואני גאה להיות הנכד שלך.
סבתא, יותר את כבר לא תקראי בשם סבתא, אבל לי את תמיד תהיה הסבתא.
וכשעמדתי בבית עלמין, 5 דקות אחרי שנגמרה הלוויה, שהלכתי לראות את האחיות שלי, עומדות מול הקבר, בוכות, כל מה שהדהד לי בראש זה הז"ל שהיה לך מתחת לשם, ועד עכשיו, עוד לא הבנתי את משמעותו.
ולחשוב עוד שבבוקר, כשנסעתי לירושלים, הסתכלתי על העצים, וחשבתי על איך אני אכתוב שיר על כמה הם יפים, וארוכים ומסלמים חיים, על השדרות הארכות, על הגבעות והרים, ולבסוף הדבר היחיד שעצים נהיו זה רק שכלת וסוף.
סבתא, אני מקווה שהגעת למקומך, שאת עכשיו עם אימך, ואיבך, ובנך מיכאל, שאת עכשיו יכולה לחייך סופסוף. ולחיות... לחיות...לחיות.
סבתא, אני אוהב אותך, וכבר מתגעגע...
וסבתא, עוד דבר אחרון, תשמרו על אבא מלמעלה, שיהיה רק טוב.
ואני מקדיש לך את השיר הזה, שיר אחרון....
"להיות"
"כי שום דבר כבר לא יחזור
וזה כמעט נגמר עוד רגע יעבור
אם אתה לא נרדם אז תכבה ת'אור
עצום עיניים כמו פעם ועוף כמו ציפור
תמשיך לבד וצא לראות
יש אלוהים אחד בתוך אלפי תפילות
לרגע אל תפחד באומץ תעמוד
תרים ידיים למעלה הכל יכול להיות
להיות
עוד יהיו ימים שלא תסבול
וזה יקח שנים עד שבסוף תיבול
חפש עמוק בפנים כי שם נמצא הכל
תרים ידיים למעלה כל עוד אתה יכול
להיות
"
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
