לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מקום אחר


"מה יהיה... מה יהיה... מה יהיה... מה יהיה?"

Avatarכינוי: 

בן: 34





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2008    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2008

יש לי מין קטע כזה, סוג של אובססיה


קטע כזה:

...הוא עמד בגשם, מרגיש כל טיפה וטיפה, איך כל שניה נשטפת ברקע הרגשה משונה, רצון לשכוח הכל, מי הוא, מה היה, ומה שיהיה בעתיד. כבר היה שיא החורף, אך הוא לא נכנע, לבש חולצה ארוכה, גינס ויצא הוא אהב לרוץ בגשם, אהב את הרגשה, את הרחובות הרקים והשקט שנשבר עם כל ברק שבא. הוא אהב את הברקים, נתנו לו הרגשה של סוף העולם, לא שהוא רצה זאת, הוא צרך בזאת.
הוא רץ בגשם, בין שלולית לשלולית, ניסה לדלג בין השלוליות הגדולות בכדי להגן על הנעליים שכו אהב, אהבתו לאותו זוג ישן, שסימן לו חופש, בלי שום סיבה הנראת לעין, אבל הוא ידע, זה מספיק לו. הוא רץ, מהר, הכי מהר שיכל אי פעם, כאילו רודפים אחריו. רודפים אחריו, האשמות, במבטי אשמה, בחוסר רחמים, הוא ברח מהם, נסה כמה שיותר מהר, קפץ מעל לכל מכשול, מעל לכל הזדמנות לאושר.
הוא עצר לרגע, התעייף, עוד ברק, עוד טיפה, עוד רגע של שתיקה עצמאית ושיתוף עם הצרחה הכי חזקה שחווה בחיו, הוא צרח הכי חזק שהוא יכל, אך עם פה פתוח, בלי רגשות אשם, הוא צרח. יום אחד הוא באמת יצרח, וכולם ישמעו, איך גופו לא עומד בעומס, מרגיש כל חלק וחלק צורח הכי חזק שאפשר.
הוא רצה לפרוש כנפיים, לעמוד על אותו הגבעה הקטנה, לרוץ הכי מהר שאפשר, לפרוש כנפיים לעוף, הוא לא ידע לאן, הוא לא ידע למה, רק הצורך של לעוף פרץ בו. הוא היה מכור להרגשה של החופש, של העולם בידיים, אך לא בידיים שלו. הדמעות שלו התערבבו בטיפות הגשם, כבר שנים שהוא לא בכה, לא חווה רגש, רק מילים, בריחות, סמים, שתיקות, צרכים וסיפוקים של שניות.
עמד מול עצמו, משתקף בשלולית גדולה, רואה עצמו מתושתש, זז עם כל טיפה שנופלת, עליו. הוא ניסה לדבר, להוציא מילה, אך פחד, פחד לדבר, שלא ישמעו, אסור.
הוא תפס עצמו בידיים, את הרגליים בראש, רץ, הכי מהר שאפשר, להגיע לקצה, קפץ, פרס כנפיים, עף.עף...


וואי גשם!
[תרגעו, הכל בסדר...סתם בא לי לכתוב]
נכתב על ידי , 30/10/2008 20:11  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני עומד למות. SHIT


טו טו טו, לכל המאזינים שלום, כאן צברי במבזק מיוחד, ולא כלכך משעשע.

מה אני חי בסרט שאני יכול לכתוב פוסט מצחיק, זה יוצא רק פעם בשנה.
אני רוצה לכתוב, אבל אין לי על מה..איזה באסה.

עידכון בחיי:
אני עדין שחור, המציאות אינה משתנה.
חופש סוכות עבר בכיף, יותר מדי מהר, היומהולדת בחדרה, המפגש פורום בעזיראלי, הרבה דברים, היה כיף לשם שינוי.
היום בבוקר קמתי וקלטתי שאבא שלי ישן פה בלילה, והורים שלי גרושים..אלא אם כן אם משקרים לי
הגעתי למסכנה שיש לי פחד מלהבגר, לעשות החלטות, לדעת, מלראות.
יש לי 4 אלף שקל, ושתי מטרות עיקריות.
תופים ורישיון
אבל משומה אני לא מוסגל לקחת את עצמי ביידים, אין פחד מלעמוד, לא סתם עצלנות, לפחות הבנתי את זה, זה כבר שלב ראשון.

שוב המוסיקה בא לעזרי, שקט.

תקופה יבשה, אין מוזה, יוצא רק חרא, חרא מחרא.

אני בנאדם שאוהב לפנטז.
אני רוצה בית גדול, גינה, נדנדה כחולה, כלב יפה.
אופנוע בחניה, XR125 שחור, מעיל עור.
חדר גדול, אקוסטי, תופים, מקלות, כישרון.
מערכת סטיראו, מדף שלם של דיסקים, יותר מ50...
nokia 5800, אוזניות אכותיות.
שיער, יכולת לדבר.
כישרון.
ארון מלא בגדים, חולצות שחורות.
פוסטרים, מנורה, חדר מעוצב.
חלון גדול, מרפסת, זולה בחצר.
מטבח גדול, מנקה...
הרגיל.

"כבר כמה ימים אנ'לא פה אנ'לא שם

אני עוצם עיניים, שוב לא נרדם

אוכל את הלב, מת מעצבים

חושש להיות מבין המתים.

סופר עננים מבין כל הטיפות שיורדות עלי

במין אפוריה של שחור ולבן

נשפך הכל מבין הרי הגיא

רוצה להיות שם, אבל שוב נשאר כאן.

&nbsp;

כבר כמה ימים אני שוכב על הגב

שוב ושוב לאותו מצב נשאב

במין ריקוד חוזר ועצבני

אני מת, מתעורר לחיים, וחוזר להיות אני.

פוחד לראות מה שניסיתי להכחיש

לדעת את מה שידעתי ממזמן

רואה איך שוב הוא מנסה אותי להתיש

מנסה לקחת כל תשוב, לא חשוב לאן."



אם יש לכם רעיון לפוסט, תגידו, אני נקבר פה.


"הוא הרביץ לה שנתים אמר שזה לא אישי
להכאיב זה אנושי ואת יצור טיפשי SHIT
אז היא לגמה מהיין והסתכלה באקדח


בסוף חתכה עם הסכין ת'זיין ואיך שהוא צרח" [אינטרמת-היהודים]

נכתב על ידי , 24/10/2008 12:21  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הופעה, אהבה וכל מה שיש באמצע יש אפילו ליבי!!!!



14:26
רכבת לת"א האונברסיטה, בדרך לכפר סבא, בדרך להופעה.
יורדים מהרכבת, איש דוס מעצבן לא מבין איך מפעילים את מכונת השתיה, אני נאצל להתאפק.
"הרכבת למודיעין" הקיירינית צועקת, היא יורדת, אני מזיל ריר, יש אנשים בסביבה, שיט.
עלק שיחה, אני עדין חייב לה מכות.

15:17
רכבת לכפר סבא, בדרך לרעננה, בדרך להופעה.
מסתכל עליה כל הדרך, חיוך על הפנים, מי כבר צריך יותר.
יורדים, לא מבינים לאן ואיך צריך ללכת, סופרים זקנים, אישה זקנה ושמנה עושה לי "אצבע משולשת".
מגיעים לתחנה, סופרים דקות, שוב אני מסתכל.
מגיע האוטובוס, אחרי חצי שעה של המתנה, עולים יושבים.
זריחה.

שעה לא ידועה
מגיעים לאמפי פארק, פוגשים את כולם, חיבוקים נשיקות, ילדים בצד.
מחכים, פוגשים ת'מעריצות המפגרות של ליבי: "הוא הכניס אותי אליו הביתה! ראיתי אותו בבוקסר"=כן בטח...
"הוווי זה השיר מהפסטיגל"=פשוט איכות
"אני אוהבת את הזמר של היהודים, הבת צורחת... זה מפריע לך?"-"לא, רק הציוצים של ליבי מפריע לי"
פותחים שערים דופקים ריצה, שעה ראשונה.

20:30 (בערך)
ליבי עולה
20:32 (בערך)
ליבי יורד, וטוב שכך.
מוש בן ארי עולה, מקצר במילים, יותר הבהרות "יה יה יה...פובו הבו מום" וכד'
דווקא "ואת" בא לי בטוב. "את, איך שבצחוקך שמחתי
את, איך בדמעתך כאבי, את
את, איך בהיותך היותי"
"איך שלא" היה נחמד גם, "גה יאז וואן" כדי לקפוץ, ולבסוף חירטוט מוזר של לד זפלין, אפשר הסבר?

מגיע הזמן, היהודים עולים, טיטי יפה יותר מהרגיל, עולים עם חיוך על הפנים, "באנו להנות" משדרים.
Dont Like- ביצוע טוב
גנבה- כי אין אחרת
הימים שלנו- ביצוע נהדר, מדינה סליחה.
ככה אני- מי היה מאמין??
סוף העולם- שלא ישאיר טיפה של רוגע.
ג'קי- בא בטוב
ליפול- כי את לא נותנת לי ליפול
עוד ארון- רק להבין אותו שווה את כל הסבל.

זה לא היה השירים, שלא היו כאלו מיוחדים, אלא ביצוע נהדר, עם אובר אנרגיות, וחיוך של טיטי.

נשגמרת ההופעה, חוזרים לנשום, מחכים, פוגשים, טיטי מדברת אלי "אתה במקרה מת"א?"- "הא' לא, אני תקוע ביבנה", חיוך , פדיחות

00:00
חודש, מי היה מאמין שאזכה לזה.
מתחילים ברעננה, אמפי פארק, הולכים עד למרכז הרצליה, חותכים במונית לסינמה סיטי, חותכים לבית הפנקייק, נדהמים מהטימטום של סרוגית וחברו הנחמד, משאירים טיפ [סרוגו יא' קמצן], חותכים לתחנת הרצליה, רכבת, סגור, חושך, נהנים אחד מהשני.

משתכר מהיופי הזה
מהחיוך המושלם
המבט הכובש, החום שביידיה
לב שפועם, האושר שיש בה
ככה זה שאתה מאוהב.

5:59
הרכבת מגיעה, מסתכל עליה, רוצה שזה ימשך לנצח, עוד רגע, עוד שניה, רק עוד שניה, היא כבר עלתה, היא נוסעת, הטעם נשאר.

שעה להעביר שעה, בקטנה...

7:05
הרכבת שלי מגיעה, עולה, נרדם, מתעורר ביבנה.

8:05
אני כבר בבית, נרדם עם חיוך.

ועכשיו התודות על היום הזה
כל הפורום, דסי, עינב, שלי, נופר, ענבר, שי, יעל (לאן נעלמת בסוף ההופעה?!?), נועה סטלה- הסלב, זאת שאין לי מושג איך קוראים לה ואני מדבר איתה כל הופעה,
זאת שאין לי מושג איך קוראים לה ואני מדבר איתה כל הופעה2, דניאל...אם שכחתי מישהו ממש סליחה
סרוגית וחברו-על שעות רבות של צחוקים, פחד, ורצון להביא לכם מכות
ליבי- שהיה על מה לצחוק
המעריצות של ליבי- שהיה ממה לפחד
מוש בן ארי- כי בכל זאת היה פנאן
המנחה המוזר- ש"קיצר" במילים.
ה-י-ה-ו-ד-י-ם- על הופעה מצויינת, על ככה אני, וכל זה שאתם זה אתם.
בת-אל- על כך שאת פה, איתי.

במשפט אחד, הייתי מקצר את כל ה(כמעט) 24 אלו, ובאמת חפרתי, ב
אני אוהב אותך.

נכתב על ידי , 13/10/2008 23:34  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היא פשוט מושלמת, אי אפשר לומר אחרת.


סתם שני שירים.

אחד מוקדש לך, מושלמת שלי..

 

מושלמת-

"בואו נצא לחיפושים

אחר תשובות במקומות אפלים

נוציא ת'שלדים מהארון

זהו הסיכוי האחרון

לאושר.

 

גם לנוח מותר לפעמים

לעצום את העיניים, לעוף בנתיים

לשכוח מהסוף, להתחיל מהתחלה

מהמוות אל גן עדן, ממך לתקווה

תקווה לאהבה.

 

גם למושלם יש גבולות

ליופי, לאופי, סיכוי לבאות

רק לו היתה לי אפילו קצה של בחירה

מזמן היא היתה לידי, ואני לידה

כו מושלמת עד כדי כאב

ככה זה כשאתה אותה אוהב.

 

שנים של המתנה

למשיח, לתשובה, לגאולה

מי אאמין שמלאכים קיימים

ככה ירדה עלי מבין העננים.

לא משנה כמה אני אחייה ומי אני

משנה עם מי..."



 

 

והשני:

"דמעות קטנות נחות על ליחך

מחכות לבאות, מחכות לחיוכך

חיוך כו מתוק, כמו שמיים אפורים

כו יפה, כו מסתורי, ימים מושלמים.

קמטים קטנים מהדברים שעברת

מהפחת אל הפחד שממנו באת

דרך שנים של סבל, את רק רוצה מנוחה

בואי תחזרי הביתה, מחכה לך פה מיטה חמה.

 

שקרים קטנים מתחת לכרית

נרדמים בשקט, וחוזרים שנית

אנשים חכמים שותקים, מה עם המתים?

הטוב לדעת סוף מלפני אחרים?...

חיים קטנים כולה ילדה

אין פסל שיפסל את יופייה

מלאכים באים מימי השמיים

היא רק רוצה לרדת לבנתיים...."

 

נכתב על ידי , 5/10/2008 22:44  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





7,904
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18 , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכלבלב-ים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כלבלב-ים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)