 כינוי:
בן: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2007
 עידכון ושיר'ון
לא נעים לי אבל..
מה מצב מאנייאקים?!
ולהלן החדשות
משעמם לי...
רציתי לכתוב פוסט יפה, עם שיר באמצע, משהו יפה... אבל תראו מה יצא לי!
סתם איזה חרא של דבר, מה לעשות מתחת יותר רק חרא (והמבין יבין)
יש לי עבודה חדשה, וכבר חסכתי לעצמי 900 שקל... רק עוד 1000 שקל ואפשר לעשות את הרשיון! D:
יש לי פלאפון חדש, כבר אמרתי לא? נוקיה 5700, ואני אוהב אותו, בפעם הראשונה בחיים שלי קיבלתי פלאפון שאני רוצה, ולא סתם מכשיר...
וזהו, אני חושב...
חוץ מזה ביום שבת בערב יש הופעה של היהודים בתאטרון, ואני שם! הולך לקרוע את הריצפה מקפיצות... אני מעכשיו מתחמם!
אז תתכונננו (שימו לב לכישרון הכתיבה שלי, עם המילה האחרונה שכתבתי) לפוסט תמונות... שיהיה דומה לפוסט תמונות האחרון מההופעה בב"ש...
יאללה ביי
ועכשיו לפינתנו "שיר נולד"
או ככה זה אמור להיות...
אתמול בזמן העבודה עלה לי שיר לראש, ולא הספקתי לכתוב אותו לפני שהוא ברח...ועכשיו ניסתי לכתוב אותו שוב, והוא לא יוצא מה שהוא היה קודם.. בקיצור, קבלו שיר חרא, מבית אורצ'
ערפל
ערפל, חונק אותיאיכן אני, נמצאהאור רק מוביל אותי אל החשכהרואה את האור שבקצה המנהרההוא מסמל את הסוף, ולא ת'התחלהמחפש איכן ללכת, איכן אני נמצא.ערפל, מטע אותימי אני, עכשיוומי את, ולמה את פה איתיוהאם תשארי כאן לצידי?.מי מאחורי המסכהמי מדבר אלי, מי אתה?מי יודע, מתי זה יגמראולי רק שנהיה במקום אחר.ערפל, חונק אותיהורג אותי, לאטלא נותן לי ברירה, האור מתקרב אליאין דרך חזרהואם היה לי כוחרק כדי לברוח, כבר לא הייתי כאןואם אני יכול, להתחיל הכל, המתחלהכבר ממזמן את לא היית בוכה.
| |
 פוסט התוודות! (+תמונה שלי)
מה מצב מאניקים??!
יאללה עכשיו שכולם אופטימים, לי מותר קצת לבכות, לפרוק את החיים על דפי הבלוג, ולתת לכם לקרוא-לדעת ובאמת לגעת [איזה פלצי זה?! נכון?!]
*יהיה צחוקים.. זה בא לי טבעי..P:]
מי באמת יודע מי אני?
לא נראה לי שיש אדם כזה, שבאמת יודע מה יש בפנים, מה קורה בתור הדברהזה שנרא "אור" "חושך" "לילה" "זובי" מי יודע איך עוד קוראים לי בעולם הזה?!
דבר ראשון אני אגיד ש שום דבר לא קרה, אתם יכולים להרגע!
דבר שני אני אגיד שלא זה לא פוסט דכאוני או משהו כזה!
דבר שלישי אני לא חותך-לא חתכתי ולא אחתוך לעולם, כל הדבר הזה נראה לי די מיותר
דבר רביעי אני כותב קטעים ממש גרוע, כך שאם זה גרוע, תסלחו לי... ואם זה יוצא בחרוזים, אז תגידו "וואו" כי זה לא אשמתי
דבר חמישי אין לי מושג בגרוש איך כותבים "התודות"! אני כתבתי נכון?!
דבר שישי, מתחילים?!
טוב,
אז ככה
אני אור, בן 16, גר ביבנה (באמת שכבר לא לצערי.
גר עם אחות ואימא. ההורים גרושים, אבל לא גרושים גרושים, גר בסלון (פרטים בהמשך), מוזר, ולא יודע כלם מחיו.
אז ככה. הדבר הראשון הוא כך:
אני-גר בסלון, למה?
ככה, מאז שאני זוכר את עצמי עברתי דירות, אבל סבבה, אני דווקא אהבתי את זה, הפעם הראשונה היתה כשהייתי בן 9-8 כיתה א' ומאז לא הפסקתי.. (אבל תמיד הייתי ביבנה)
בכיתות ג'-ד' גרתי לי בבית אחד
בכיתות ה'-ו' גרתי בבית שני
בכיתות ז'- ח' גרתי בבית שלישי
ולפני זה היו עוד בתים, בהס"כ עברתי בחיי 1..2..3...4..5..6.. 6 דירות!D:
למה אתם שואלים את עצמכם?
כי המצב הכלכלי ירד.. "מהפחת אל הפחת, אבל אף פעם לא קיבלתי מכות בתחת"
עכשיו אני גר בבית שני חדרים, אחת של אימי, אחד שהיה שלי-ועכשיו של אחותי, ואני בסלון!
עכשיו, בטח שאלתם את עצמכם למה אני אהבתי לעבור דירה, וזה בגלל שאני עד כיתה ו'-ז' לא הייתי הכי חברתי שיש, הייתי לבד, אולי היה לי חבר אחד שגם זה לא נקרא חבר. הייתי לבד, למדתי בביה"ס עם אנשים לא הכי טובים שיש בעולם. קבלתי מכות, כי הייי הכי חלש, תוסיפו עוד גימגום כבד (ולהגיד לי "גמגם" ודברים אחרים- תתפלאו אבל זה לא עוזר...) תופיסי להיות תמני (איכשהו זה דפק אותי ויצא לכם אותי...
רק שתבינו את חומרת המצב, בכיתה ד'-ג' הייתי הולך יום-יום להבריז מביה"ס.. לא הייתי הולך לביה"ס ואף אחד לא שם לב. עד שאיזו זונה אחת גילת דימיון ביני לבין דודה שלי וקלחה אותי אליה.
ולמה הברזתי? כי לא רציתי לקבל מכות.. כי לא רציתי לסבול.
וכך נגמר יסודי, הייתי עם חיוך על הפנים, עכשיו דף חדש פותחים!
סוף כיתה ו' שואלים אותי "עם מי הייתי רוצה להיות בשנה באה?", ואני אמרתי מיד "אף אחד!" שלא יהיה אף סימן מיסודי. לבסוף נשארתי עם ארבע ילדות מהכיתה הקודמת (ו') בכיתה ז'.. והמשכתי את חיי.
גם אז המצב לא היה משהו.. עד כיתה ט' עדין הייתי התמני המגמגם. אבל ממכות לומדים, והיום מצבי סבבה, אני חושב...
ועד לפה המצב החברתי..
עכשיו למצב המשפחתי
למזלי יש לי משפחה נשמה-טובה-שלא הייתי מחליף בחיים, ואיזה עוד ילדים בגיל 12 חושבים מה עדיף "כסף או משפחה" ויש עונים "משפחה"?!
וכשהייתי בכיתה ז' ההורים שלי התגרשו, אני זוכר כאשר סיפרו לי, לא היה ישביה לא היו דמעות.. אבא שלי הכין סלט...
-"אימא דיברה איתך?"
(אני)-"לא.. למה?"
-"אימא לא דיברה איתך בקשר אילנו?"
-"לא מה יש להגיד?"
-"אנחנו מתגרשים"
-"באמת?"
-"כן.. אל הז לא אומר שאנחנו לא אוהבים אותך יותר.. או כל דבר אחר!.."
-"טוב בסדר.. אני יודע.."
-"עוד משהו?"
-"כן...
מתי הסלט יהיה מוכן"
וכאן זה נגמר.. דפוק הא'?!
ואז הבית התחיל להתרוקן...
אבא שלי עזב..
אחות אחד עברה לב"ש כדי ללמוד
השניה עברה לחבר
ונשארו רק אני ואימא שלי בבית של חמישה חדרים..
ואז עברנו לגור בבית של היום.. יש פה 2 חדרים, בהתחלה גרתי בסבבה, אני ואימי. אבל אז אחותי נפרדה מחבר שלה ועברה לגור איתנו.
במשך שבוע לא היה אפשר לדבר איתה, היא היתה בדיכאון ולאט לאט החדר שלי התמלא בדברים שלה, הכל היה בהסכמה, אבל גם בידיעה שהיא עוזבת עוד חצי שנה..כמה חודשים.. ובנתיים עברו להן שנה וחצי ואני עדין חסר חדר, מחפש לי פרטיות במקלחת, ישן בסלון, ומתגנב למחשב בכל שניה אפשרית.
ככה זה היה.. ועכשיו עוד תפנית לסיפור..
ההורים שלי...
כמו שאתם כבר למדתם היום, הם גרושים, אבל מה עכשיו?
הם חוזרים?..הם לא?..הם גרושים?..הם אוהבים??!
זה התחיל לפני כמה חודשים.. לאט לאט ההורים שלי התחילו לצאת יחד לרקוד.. הוא בא לפה יותר... אוכל יותר.. היא פתאום לא פה בלילות שהם יוצאים לרקוד... מה קורה פה?
ואני רב עם עצמי מה כדאי, מה עדיף? שיחזרו שלא...
לא רוצה שוב שיריבו, שהיא תתעצבן שהוא באילת, בזמן שהיא מחכה.
כי אבא שלי היא ציפור קטנה, הוא לא יכול להיות בכלוב, ואי אפשר להוריד לו את הכנפיים, זה החיים שלו, וככה הוא יהיה עוד שנים רבות...
כאן אני חושב שאני אסיים להיום... לפחות בחלק המוזר וה"אפל"...
עוד ארון אחד-היהודים
אם יש מתים למעלה בשמים
אז עוד מעט אני איתם
מה שנשאר לקחת בינתיים
הרבה אויר ולהוציא עשן
למרות הכל עדיין מקווה ש...
מה שהיה בעצם לא נגמר
ומי אני
כשהגוף באדמה נשאר
אנשים עוצמים את העיניים
ונרדמים כי מאוחר
מה שנשאר לנסות כי בינתיים
אני ערה מהשבוע שעבר.
ואם אני מכאן סוף סוף הולכת
מה שהיה בעצם לא נגמר
הכל זמני
כשהגוף באדמה נשאר
אני רואה אותו הכל עכשיו בסדר
אולי גם הוא פוחד להיות לבד
רק להבין אותו שווה את כל הסבל
כדאי לבנות גם בשבילי עוד ארון אחד.
אם החיים מתחלקים אצלי לשניים
החלק הראשון נגמר מזמן
מה שנשאר לקוות שבינתיים
הוא יסתפק במה שיש לו שם
ואם אני באמסטרדם הולך
ומה שרואים משם לא רואים מכאן
כמה זמני
וכמה שאני קטן.
אני רואה אותו הכל...
(אני.. לצערי...בשעת שיעמום..בתמונה גדולה אפשר לראות את האדום בעיניים, מהעדשות שמעוורות אני לאט לאט)
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
הא' ואם כולם אומרים את זה.. אז גם אני!
תנו לי פרו!
| |
כל מיני.. אבל כל מיני טוב!
לילה טוב, אתם היהודים!
מה שלומכם?
אצלי הכל בסדר..
השבוע כבר קניתי לי סוודר, או חדר.. לא זוכר...P:
ולהן הפרטים אשר נעסוק בהם השיעור:
1.המערכת שעליה אני "מנגן", אם ככה אפשר לקרוא לזה...
2.מה שקורה כאשר יש אותי, כמה כיסאות, ואופניים ישנות
3.אני מבסוט מכך שיש גשם!
4.שיר...
לכל מי שלא יודע, וזה הרבה, אני לונד על תופים, אם ככה אפשר לקורא לזה, כי זה בקושי תופים ואני בקושי לומד... אני יודע עושה רעש. מה שמבאס במערכת הזאת זה שהיא עם רשת ולא עם עור, ויש לה משתיקנים, והיא לא עושה רעש-רעש.. אלא רק רע.. ה"ששששש" נמנע (משחק מילים.. הבנתם?!)
ועכשיו, מה קורה כאשר לוקחים את המרכיבים הבאים ומערבבים יחד:
1. אופניים ישנות
2. מספר כיסאות
3. מספר מקלות
4.רצון לאופני ספיניג [WTF]
והנה התוצאה:
[טוב התמונות יצאו גדולות מדי ואי אפשר להעלות אותם!:"()
טוב אז בואו אני אסביר לכם..
אני לקחתי כמה כיסאות, כמה מקלות, והרמתי את הגלגל האחורי של האופנים, ובכך אני מדווש והגלגל מסתובב האוויר, ובכך אני נשאר במקום..
אז נכון ששברתי כבר מקל אחד, וזה לא באמת עוזר.. זה כיף.. וגם סכנה לחיים, וסכנה זה שמי האמצעי...P}:
בקיצור אני מפגר.. וזהו..
ועכשיו לנושא חשוב לא פחות!
ירד גשם!
נכון כיף!
גשם=טוב!
אני כבר מחכה לימים של שמיכות פוך!
ולנושא האחרון, שיר שלי, שבא לי אתמול בלילה, כשאני כבר מתחת לשמיכה, ולא ידעתי האם לקום ולרשום אותו או לא..
והתחלתי לריב עם עצמי מתחת לשמיכה, ואחרי קרב מילולי ארוך עם עצמי, ומבטים מוזרים מהכלבה.. החלטתי ללכת לישון..Z...z...
ובוקר למחרת.. כתבתי את השיר..P:
צורחת
את ציירת לך חיוך
וגם כנפיים
בשביל החיבוקים את
ציירת ידיים,
ציירת לב בשביל
שיהיה לך רגשות
ציירת לך אהבה, שלא
יהיה קר בלילות,
ציירת לך פה בשביל
נשיקות ארוכות
ציירת לך הכל,
ואפילו מחקת את הדמעות.
אבל את בורחת, לאן
את בורחת?
שכל מה שקורה, זה
שמבפנים את צורחת.
חיפשת לך מוזה
לציורים חדשים
ציירת לך אמונה,
כדי שיהיה לך אלוהים,
ציירת לך חברים שלא
תהיה לבד
אבל בסוף איכשהו
תמיד נשארת בדד.
ציירת לך גיטרה,
כדי שתוכלי לנגן
ציירת לך כישרון
בשביל שגם תוכלי לכתוב
ציירת לך שרביט כדי
שכולם יגדו "כן"
חיזקת את הלב, כדי
שתוכלי רק לאהוב.
אבל את בורחת, לאן
את הבורחת?
שכל מה שקורה, זה שמבפנים
שאת צורחת.
הכנפיים נשבר,
החיוך שלך נמעך
החברים שלך הלכו,
והחבר שלך ברח
הלב כבר נשבר, ועוד
שבר של אחרים
אלוהים אותך עזב,
לעבודת אלילים.
הפה נהיה רק לדבר,
ומאז הוא לא שתק
דמעות מחקו הכל,
פשוט הכל נמחק
עכשיו את בבית,
יושבת, יושבת לבדך
בוכה ולא מבינה, מה
כבר רצית בשבילך?.
אולי קצת אהבה,
אולי גם רגשות
אולי לא להיות לבד,
אולי כמה אהבות
אולי כל כך הרבה,
ולא ידעת מאין זה בא
את שוכבת לבד, עכשיו
את לבד...במיטה.
וכאן נגמר מסעו להיום... יום יבוא, ועוד נשוב...לילה טוב
 [איזה לא קשור זה! נכון?!]
| |
 פוסט תמונות ענק מההופעה!
שלום לכם ילדים וילדות, אני יובל המבול...ז"ל
תודה לאל שאין לי אחים קטנים שרואים את זה, ועכשיו לעיקר... אחרי המתנה קשה מאוד לפוסט הזה, הנה זה מגיע... פוסט ההופעה בב"ש! (באר-שבע, למפגרים) פוסט הופעת היהודים!!
לפי התמונות: מה שהיה: אוקיי, נסעתי לי בסבבה לב"ש, באוטובוס שלקח לו שעתיים להבגיע מיבנה לב"ש [מסקנה: לא לנסוע על קו 353 של מטרופולין!!!], ירדתי בתחנה, מימין לי: חול...משמאל:חול.. מאחורה: חול, ומקדימה, אתם לא תאמינו היתה... צומת.. עם מלא חול!. המטרה היתה להגיע לבית של לוטם ומשם להגיע להופעה, אז אימא שלה "הסבירה" שלי איך להגיע לבית שלהם, בזמן שהמציאה כיוונים חדשים: "תפנה ימינה-ישר...כשאתה מגיע לכיכר, אתה תראה כיכר, ואז תשאר בכיכר איפה אתה" (תאמינו או לא, אבל אני חושב שיגידו לי שאני בכיכר!). בקיצור לאחר שהלכתי לאיבוד, והתחלתי לשיר שירים של היהודים לחימום לפני ההופעה, לוטם וחברתה הגיעו "החברה הפרחה" (שלפי דעתי היא לא פרחה!..אני חושב..) והלכנו לביתה, שגילינו שאני ירדתי מהאוטובוס מטר ליד הבית שלה, והלכתי במשך 15 דקות לצד הנגדי... כשנכנסתי לחדר של לוטם, הייתי בשוק, פוסטר בגודל 2X3 מטר!!! תלוי על הקיר... (גם אני רוצה!!) ואז יצאנו... כשהגענו לבארוק, פגשנו את אוהד, שגם הוא מהפורום ואת נועה- שגם היא מהפורום, [גם לוטם מהפורום אם לא אמרתי...] וגילתי כעבור 10 דקות, שכל הפורום הוא שרוט! כמוני!!! יש!!! ואז גם באה דנה וחברתה נוי, ומישהו שדומה מאוד לאדם, שיתגלה כאדם בעל חושים לנרגילה ושיכבת שומן שמגינה עליו מפני הקור... נכנסנו למקום, במה נמוכה, כן כן, במה נמוכה, במשך רבע שעה רק הסתכלתי על הבמה, והייתי בשוק.. על ההופעה עצמה אני לא הולך לפרט הרבה כי אין הרבה מה להגיד חוץ מ.. היה מושלם!!! להלן הפלייליסט: טוב לא מצאתי אותו.. אז תפעילו את הדימיון.... אחרי ההופעה, הלכנו כל ה"לא באר-שבע'ים לתחנה המרכזית לחכות לאוטובוסים/רכבות... היתה נרגילה..היה קר..היה כיף..היה סבבה..היה כלב[?] אחרי שלא מצאתי את עצמי בתחנה המרכזית הצלחתי להבין איפה התחנות למחוץ מב"ש.. ישבתי בתחנה, אם עוד די הרבה אנשים שמריחים כאילו הם לבשו וודקה (הם באו מהפורום.. עכשיו יותר ברור?!), ועלינו לתחנה, ואז במשך שעה וחצי ניסיתי רק להשאר ער... זה עבד איך שהוא... הגעתי ליבנה, בלי פלאפון (כי לא היתה לי סוללה) אבל בסוף הצלחתי להגיע הביתה... וגיליתי שחיפשו אותי.. אופס... טוב ועכשיו החלק המעניין, התמונות!! [TT והרבה ידיים!! אולי אחת שלי!]  [לו רק היה לי קול כמו שלו..הייתי שר!!] [וואוו גב!! של גיא!!!] [תום וגיטרה...גיטרה ותום] [זה רק אני או שכל התמונות של גיא הן אותו הדבר?!] [תגידו, תגידו שהיא לא נראת כמו מלאך!!]  [מישהי נוגעת לה בראש.. גם אני רוצה] [:ריר:] ועכשיו אנשים עם היהודים.. ולא אני!:'(
[אוהד עם היהודים.. ולא אני] [עוד מישהי שאין לי מושג מי היא עם T'T'.. וזה לא אני] ["ספיר עם כרטיס צלם" עם T'T'.. ואני... טוב כבר הבנתם] [הבלונדינית=TT, הלא כל כך בלונדינית=מישהי שאין לי מושג.. אבל נכון תמונה יפה!] [T'T' מחלקת חתימות..לא לי..] [וואוו! תמונה של חושך!!] [הא'?! תום עם משהו שחור, אולי זה אני!!] [לא.. זה אוהד :( ] [הא'! עוד חושך!.. אולי...] [לא.. לוטם..] [אולי הפעם.. החושך הזה-זה אני?] [לא.. זה דיוד/הכפיל של יהב!] [אחת מבין מאות התמונות של לוטם עם T'T'] ולסיום... [כבר אמרתי שהם שרוטים?!..] [גם אני שרוט!!!]
(*)לכל מי שהופיע בפוסט הזה, ולא רוצה להופיע, סליחתי שלו, מי שלא סולח "כל הזין שלי"!(*)
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
