 כינוי:
בן: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2008
מסע פולין 2008
המסע לפולין
בהתחלה חשבתי לכתוב רבות, לדבר ולדבר. אך לבסוף החלטתי שלא.
אני אתן לשירי לדבר, ולתמונות להראות.
מקווה שתבינו.
נכתב בעקבות מסלול הגבורה, סלול ארוך לזכר גיבורי מרד גטו ורשה:
"בתוך שורות של אנשים
עמודים שרים, מתפליים הם למותם,
עם הנשק בידיים, הדמעות בעיניים
נוקמים את נקמתם.
מקווים לגאולה, מקווים לסוף המר
הסוף הברור לכולם."
מידאניק.
מכאן אין לי תמונות כי לא יכולתי לצלם, לא פיזית ולא נפשית.
"אני רואה זעוות- אינם הם בראשי
אני שומע צרחות- אינן הן שלי
אני מריח ריחות- אינם מוכרות לי.
אני רואה זעוות- הם מעברי
אני שומע צרחות-קולות הילדים
אני מריח ריחות- זהו ריח סופם"
"ואם הסוף כאן, היכן ההתחלה? ואם מתתי האם זאת בריחה? מדוע יש יותר שאלות מתשובות? למה רק אלוהים ראה את הזעוות?" "השמיים יפים, הציפורים מציצות ילדות בוכות. הפרחים פורחים, שלב מכסה הרים אנשים שוכבים מתים. אהבה באוויר, ישנו ריח מתוק אותן מראות- אינן היו שוק. מסתכל לשמיים, פורש כנפיים מנסה לעוף הסוף שלי שקוף." "כמו ששכחת אותי עכשיו תכפיל במיליון בהתחלה תשים 6, תעשה תחשבון זה המון..." (פעמון מלחמה- היהודים) בלז'ץ:
קטע שנכתב ע"י ידידה שלי:
"אבנים, הרבה אבנים בצבע שחור, הן מסמנות הרבה מוות, שכול, הברזל מסמל את הקושי לצאת מכאן.
אתה מדמיין את הקושי לשבור אותם, לצאת משם, אתה רוצה לצאת.
השמות של העיירות הן רבות כל כך. ואז אתה מתחיל לקלוט את כמות האנשים שאינם יותר, והכל בגלל המחנה הקטן הזה.
בלז'ץ אדמה מקוללת, בלז'ץ.
[אינה]
בלז'ץ, המחנה הנשכח, שום דבר לא נשאר, שום פריט שום מצבה, רק שטח ענק של אבנים. אבנים רבות המסלות את הסוף.
השחור של המוות, האדמה הקרה מלאה בדם.
אדמה מקולקלת.
בלז'ץ המחנה הנשכח.
רק ניצול אחד...אחד!
"אני בורח אל בין השורות
אני עוצם עיניים- אך רואה ת'מראות
וגם אם קשה איני נשבר, כי לך ת'דע
מה יהיה מחר?"
"לא נשאר דבר, הכל נשרף, הכל הלך הצריפים, הקרונות, התאים, האנשים." היו כמה ימי "חופש" דברים קלים, אז פה יצא הדבר הבא, מה שהתחיל בהתחלה כשיר אחר לגמרי נגמר כאן. "הן מסתכלות עלי רקות מכל ירוקות צבע חסרות מילים, מנסה לנגוע אך אין דבר. הן מסתכלות עלי
רקות מכל
ירוקות צבע צמות שחורות, פנים רזות מסתכלות חלולות. הן מסתכלות עלי
רקות מכל
אלפי עיניים חסרות מרגש חסרות תחושה חסרות חיבוק ואהבה. הן מסתכלות עלי רקות מכל שחורות צבע אלפי מצבות אלפי ילדים אלפי חיוכים אבודים." נכתב בעקבות "בור הילדים" (יותר מזה לא צריך לומר דבר.  "חיים שאין כמותם
ילדים שאין כדמותם
אנשים שאין יקירהם
אבים שהן מצובתיהם.
שנים שאין חזרה
מספרים גדולים יותר מכל ספרה
חיוכים של רוגע- גם בש/ניה האחרונה
מוות של עונג, דקה אחרי דקה.
צחוק שאין לו כיסוי
בובת בד, תוצרת יד עשוי
בד עוטף ילד קטן
חיים ללא כיסוי."
"ילדים זאת החולשה שלי, לדעת שאדם נפטר כל כך קטן, עץ שעוד לא צמח, שלא הביא פירות, ילד שעוד לא ראה רבות.
ולחשוב שהוא לא עשה דבר, הוא לא מבין דבר, הוא רק ילד!
"את כל הזמן בוכה שאין לך ילד והפרחים אצלך בגן הם רק נובלים והזמן שלך הוא רץ ממש כמו ילד ויש לו כוח, הוא מושך אבל בגילך לא קל..." (לא קל- היהודים) אושיוץ. "אז לקחו לי ת'שיער זה יצמח מחדש אז לקחו לי ת'בגדים שנברח נקנה אז לקחו לי את הנעליים אז גם נלך יחפים אז לקחו לי ת'חיים גם ככה כולם בסוף מתים. רק למה לקחו לי אותה?"  "דווקא במקום הזה ציפורים צייצו ודווקא במקום הזה על האדמה המקוללת הזאת העצים צמחו דווקא על אפר ועפר זה הפרחים פרחו דווקא על קברים אלו אנשים יבכו"  "מול חלון חלון השיער בן בדקו את הצמות ומול חלון הנעליים קשרו שרוכים מול חלון הבגדים בכינו שקר ומול תמונות האנשים "מתנו מרעב" מול הר האפר שתקנו כעצים רק עמדנו ישר הבטנו לשמיים וצרחנו בלב "אנחנו צאצאי היהודים האלו- לא-הרמנו-ידיים-!". " סיום. אחד הדבר הכי קשים שהיו לי במסע, זה שלא בכיתי, עמדתי מול אותן הזעוות, ללא מילים, אך עם עיניים יבשות, חיכיתי שיצא אבל אך לא. זה נגרם בשל דברים רבים, אך זה לא חשוב עכשיו. מתוך יומן המסע: "נכנסנו לביתן הראשון חיכיתי לבום, שוב, כעבור כמה חדרים נכנסו לחדר,כל צד שמאל של החדר היה חלון. שיער..שיער..שיער.. כל מה שראינו, שיער כזה, שעיר כזה, בלונדיני, שחור, חום, מתולתל, חלק, צמות שלמות. וחשבתי לעצמי כבר ממזמן שכשאני אראה אצ זה אני אתחרפן, אךגם זה לא?! אחרי השיער בא המשקפיים, הנעליים, כלי מטבח, בגדים.. הכל!. גם אז.. לא יצא לי דבר, רק צמרמורת שעברה לי בכל תא ותא בגוף, וכבשה את כולי. נשימות קצרות, דם שעצר מלכת. רק הדמעה לא יצאה. כשעמדתי שם, מול כל הדברים האלו, מתפלל לבום, לרגע השבירה. זה לא מסע שצריך לעבור לבד- חבל (חבל לי)
"לא נשכח- לא נסלח"
[כל השירים שכתובים פה (חות מאלו שכתוב שלא) הם שירים שלי, ואין בשום פנים ואופן להעתיק, הכל שמור זכויות יוצרים לי.] | |
להראות
להתראות, אני עוזב.
אני טס לפולין.. נתראה עוד שבוע.
"לילה טוב, תהיו בריאים- lovvvvve u!"
"הן מסתכלות עלי
רקות מתוכן
ירוקות צבע
נעלמות בין רגע
אני מנסה לקלוט
קשה לי להבין
מדוע היא ברחה
אוהב אותה, אך מה איתה?"
*אני אנטי השבחת עיניים כחולות, כולה עיניים! לכן יש עינים ירוקות!
P:
| |
 סבתא, גם "ז"ל" קשה לי להגיד עליך.
אומרים שבגלל שידענו שזה יקרה אז זה יותר קל, אבל זה ממש לא נכון.
קשה לנו שהלכת, קשה לי להבין שאני לא אראה אותך יותר.
ועכשיו כשאני מסתכל לאחור, אני כועס על עצמי, על אם אי פעם פגעתי, אני מצטער שלא כיבדתי מספיק, שלא דיברתי איתך מספיק, ועכשיו אין מה לעשות חוץ לבכות על מה שהיה.
אחרי שאימך, סבתא של אבא הלכה, ואת היית בבית חולים, כבר במצב לא משהו, הבנו שזה מה שישבור אותך, וכשבכית על אימא שלך, דבר שכל אדם אמור לעשות, גם את זה לא נתנו לך.
סבתא, אני מקווה שעכשיו את מאושרת, שעכשיו את יכולה להיות מי שהיית פעם, אם החיוכים, אם את השטויות, אם זה שכולם ידעו מי זאת "לאה צברי", ואני גאה להיות הנכד שלך.
סבתא, יותר את כבר לא תקראי בשם סבתא, אבל לי את תמיד תהיה הסבתא.
וכשעמדתי בבית עלמין, 5 דקות אחרי שנגמרה הלוויה, שהלכתי לראות את האחיות שלי, עומדות מול הקבר, בוכות, כל מה שהדהד לי בראש זה הז"ל שהיה לך מתחת לשם, ועד עכשיו, עוד לא הבנתי את משמעותו.
ולחשוב עוד שבבוקר, כשנסעתי לירושלים, הסתכלתי על העצים, וחשבתי על איך אני אכתוב שיר על כמה הם יפים, וארוכים ומסלמים חיים, על השדרות הארכות, על הגבעות והרים, ולבסוף הדבר היחיד שעצים נהיו זה רק שכלת וסוף.
סבתא, אני מקווה שהגעת למקומך, שאת עכשיו עם אימך, ואיבך, ובנך מיכאל, שאת עכשיו יכולה לחייך סופסוף. ולחיות... לחיות...לחיות.
סבתא, אני אוהב אותך, וכבר מתגעגע...
וסבתא, עוד דבר אחרון, תשמרו על אבא מלמעלה, שיהיה רק טוב.
ואני מקדיש לך את השיר הזה, שיר אחרון....
"להיות"
"כי שום דבר כבר לא יחזור
וזה כמעט נגמר עוד רגע יעבור
אם אתה לא נרדם אז תכבה ת'אור
עצום עיניים כמו פעם ועוף כמו ציפור
תמשיך לבד וצא לראות
יש אלוהים אחד בתוך אלפי תפילות
לרגע אל תפחד באומץ תעמוד
תרים ידיים למעלה הכל יכול להיות
להיות
עוד יהיו ימים שלא תסבול
וזה יקח שנים עד שבסוף תיבול
חפש עמוק בפנים כי שם נמצא הכל
תרים ידיים למעלה כל עוד אתה יכול
להיות
"
| |
כל כך הרבה דברים שזה מפחיד!
חודש מרץ
[*מתוך הפורום האדום*]
ספרו לנו מה היה לכם החודש...
שיר החודש של היהודים: "גניבה" "שחק אותה"
שיר החודש לא של היהודים: "_"
אלבום החודש: מטאליקה-מטאליקה (האלבום השחור)
תמונת החודש: O_o?!
דבר טוב שקרה לכם החודש: פולין... כרטיס זיכרון גדול..אני מקבל את חדרי חזרה.
דבר לא טוב שקרה לכם החודש: אחותי עוזבת את הבית, המצב רוח שמתחלף והחוסר מוזה.
המלצת החודש: לחיות.
מה התיכנונים שלכם לחודש מרץ-לאיזה מההופעות אתם באים? בארוק הנה אני בא! לוטם תתכוני P:
לטוס לפולין
לכתוב.
"בחיים יש רגעים של לצחוק או לבכותאני בוחר לצחוק-ולחיות, ואת בורחת אל בין השורותמנסה לנשום את המטפורות הארוכותאת מנסה לחייך, גם עם דימעהאך בסוף את תמיד אותה ילדהשהלכה לאיבוד בתוך עצמה..."בתקופה האחרונה אין לי מוזה לכלום, גם הדברים שיוצאים הם כבר לא באיכות, לא שבדר"כ יש איכות.
עוד 5 ימים ההופעה בב"ש, אני הולך להתחרפן. עוד 9 ימים הטיסה לפולין, אני פוחד להתחרפן. עוד כמה ימים אחותי עוזבת את הבית סופית ואני אקבל את חדרי חזרה. עוד כמה שנים אני אשכב מתחת לאדמה עם חיוך על הפנים.
יש עיצוב חצי חדש... מה דעתכם? עוד נכנס או שנים, יש לי 100 כניסות, אני רוצה לחגוג את זה איכשהו אך אין לי מושג איך.
ועכשיו קצת משהו מצחיק, מקרה שקרה לי אתמול (יום שישי):חזרתי לי מהביה"ס אחרי פעילות כלשהי. הלכתי לי לתומי, דרך האוזניות שמעתי צעקות, מישהו קורא לי, הסתובבתי וראיתי מישהו בתוך אוטו קורה לי, הלכתי עליו... -אתה מפה?-כן-איפה זה פה?-יבנה-איך קוראים לך?-אור-אור מה?-מה אכפת לך?!-מהזה מה אכפת לך?! מה השם משפחה שלך?!תן לי ת.ז!- -תן לי ת.ז!-מה אתה רוצה?!*הוא יוצא מאוטו, עוד אחד מגיע (הנהג שלו)... אחרי כמה צרחות נתתי לו את ת.ז*הוא מתקשר למישהו, ומתחיל לשאול אלי שאלות... הפללות קודמות, דברים וכל מיני...-**** **** זה הכתובת שלך?-לא, ******-זה פה?- לא שם...-תגיד למה אתה מדבר אלי ככה?-מה ככה?-בפוזה הזאת!-אני לא מדבר בשום פוזה! מה הבעיות שלך?!-דבר יפה, אני יכול להכניס אותה למעצר של שלושה שעות, סתם כי בא לי!-תגיד לי, אם סתם מישהו באמצע הרחוב אומר לך "תביא לי ת.ז" מה היית עושה?!- אני סתם מישהו? אני?!... באיזה צבע האוטו?-ירוק כהה-ומה יש לי על הגג?-נו הזה..- מההזה זה?-צ'קלקה!-ומה כתוב לי על האוטו?-משטרה צבאית... וואי אתה שוטר - יפה, אז אני לא סתם מישהו!...עכשיו קח את ת'תעודה. אני עובד פה, ואני לא רוצה לראות אותך שוב, שמעת?!-טוב... רק תגיד, בשביל מה כל זה היה?-תבין, אני במדינת ישראל יכול לעצור מי שאני רוצה, כל מי שנראה לי חשוד!... ואתה נראה לי חשוד... יש לך חזות של בן מעוטים!-מה?!?!-מה אף פעם לא אמרו לך את זה?!-תתפלא אבל לא...והוא נסע.. הזויי הא'?!?!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
