איזו הרגשה יש לך שאתה מתאמץ.
שובר את הראש במשך ימים ולילות, עובד מעצב חושב מוסיף סורק, עובד על כל פרט קטן.
ואז אמא שלך מבטלת את הכול, ומשלמת כסף בשביל מישהו שיעשה את אותו הדבר.
לאחר שאתה יושב ומנסה לחשוב איך לחסוך לה בכסף המיותר הזה, איך לא לצאת למחנה קיץ בשביל שיהיה כסף לדברים מועילים אחרים כמו אילת עם חברים או יציאות קטנות פה ושם.
זה לא שהמצב גרוע חס וחלילה. זה לא שהמצב על הפנים. אבל לא כיף לבקש יותר מדיי מההורים.
איזו הרגשה יש לך, כשאתה נותן לילד מתנה, והוא מחייך אליך חיוך ענק, ממיס לבבות, עם הבזק בעיניים של הוכרת תודה אמיתית, כשאתה כותב סיפור לאחר כאב או משבר, או אפילו סתם ששמח לך...
כשאתה שומע מוזיקה, מנגן על גיטרה, מצייר להנאתך, מעצב, ולהורים שלך...
בכלל לא אכפת.
שהדבר היחידי שמעניין אותם. זה הנשכל שקיבלתי במתמטיקה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
