מאז הפוסט האחרון אפשר לומר המצב רוח השתפר.
אני לא הולכת לכתוב עד כמה שכואב לי בלעדייך. קצת חופש מזה...
סוף סוף קניתי את הספר מר ורטיגו של פול אוסטר. ובכלל שחושבים על זה, עזבו אתכם שבוע הספר עשרה ימים;
לפעמים נשאלת השאלה, מה ממכר אותנו בלקרוא ספרים? איזה סוג אנחנו אוהבים?
האם זה ספר שנתגלגל בו מצחוק, שנבכה בסוף כי הילדה נפטרה, או שנישאר במתח נרפרף דף ועוד דף וננחש מה סיפור הנרצח.
אותי אישית, מעניינים ספרי מתח.
ספרים כאלה שאני יתחיל לקרוא, ולא ירצה להפסיק.
שאני יתחיל לקרוא בערב... העיניים כמעט נעצמות לי, אבל אני ממשיכה דף ועוד דף.
לפעמים קורה לי גם שאני קוראת אותה שורה פעמיים או שלוש.
ספר שבמהלך הקריאה נשאלות המון שאלות, ובסוף הסיפור יש תשובה אחת שעונה על הכול.
אני אוהבת את הדרך הזאת, איך שהכול מתחבר... רמז ועוד רמז, מקרה ועוד מקרה...
איכשהו גלשתי לעיניין הזה של הספרים והפוסט הזה בכלל לא היה מתכונן .
בכל אופן, בימים האחרונים הייתי ממש עסוקה ומוקפת אנשים, דבר שמאוד עודד אותי והעלה לי את המצח רוח .
מחר יום בריכה עם כול השכבה שלי , אני לא מאמינה שזה היום בריכה האחרון.
למרות שיש כמה אנשים שאני לא סובלת, אני יתגעגע לכולם, לאלה שעוזבים וגם לאלה שסתם לא יהיו איתי שוב באותה כיתה.
אני מרגישה שאני חופרת, מלא נושאים ללא שום מטרה.
ככה זה שכול היום כותבים פעולות ומארגנים עזרים.
ככה זה שנשפך עליי התה עכשיו X:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
