זאת עובדה ובושה וכאב, שלכאן הגענו.
בושה וכאב, לניצולי השואה, שמגיעים לתפילות ולקידוש השם ומגלים בתי כנסת מרוססים בצלבי קרס וספרי תנ"ך קרועים ומקושקשים.
אני קוראת את הכתבות צופה בסרטונים ומתחשק לי לבכות שלכאן הגענו.
והרי כול אחד שהוא לא יהודי כמעט יכול לעלות, והאמת היא אני מצטערת שאני נכנסת לפרטים אבל...
עושים בעיות לתת לעלות לפיליפינים לעבוד ולהתפרנס, עושים בעיות לעולים מאתיופיה שסובלים, אבל לא עושים בעיות עם האחרים.
לא עושים הבחנה במדינה שלנו וזה כואב לי.
אין מילים בפי לתאר את גודל האכזבה.
ומה עכשיו, הם ישבו בכלא ואנחנו נשלם להם נכון? נשלם להם על אוכל, על מקלחת, על מקום לישון.
ויותר מאוחר הם ישוחררו ויחזרו לעשות את המעשים האיומים האלו.
במקום לסלק אותם מהארץ לעזאזל, אותם ואת המשפחה הנהדרת שלהם.
אני מצטערת אם הפוסט הזה צעקני מדיי. אבל זה מה שהולך אצלי בראש כרגע.
אני פשוט מאוכזבת. מאוכזבת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
