אני מוצאת את עצמי חושבת עליו כל הזמן, בלי הפסקה.

אני מפחדת שזה כבר גובל באובססיביות.

וגם מפחדת שזה חד כיווני.

אני מפחדת כי אני לא יודעת מה הוא חושב.

הוא אמר לי שהוא אוהב אותי.

אבל אולי לפעמים זה לא מספיק.

אולי אני צריכה לדעת יותר.

מבולבלת...

אחת :-)

בילוי צמוד עם בן אדם אחד בלבד, וכל כך כיף לי, כל כך כיף לנו.

לא יכולנו לעזוב אחד את השניה לרגע.

נשיקה ארוכה, ויש לה טעם כזה מתוק ואני פשוט לא רוצה להפסיק.

יד נוגעת, חולצה יורדת- אהבנו והתחברנו תחת כיפת השמיים, ככה בחוץ.

ולא היה אכפת לנו אם מישהו יבוא, ולא היה אכפת לנו אם מישהו יראה,

כי מבחינתנו, רק אנחנו היינו קיימים בעולם באותו לילה.

לשכב ככה בשקט, עירומים וחבוקים, הידיים שלו מטיילות לי על הגב, חמות.

לדבר שעות, ולא נגמרים לנו נושאי השיחה...

 לנסוע באוטו. הוא נוהג, אני לידו. יד אחת על ההגה, יד שניה מחזיקה את שלי חזק חזק.

הולכים לישון, נכנסים ביחד מתחת לשמיכה.

 הוא בלי חולצה, ובלי שום קונוטציה מינית אני מורידה את שלי ומחבקת אותו, רק כי אני רוצה להרגיש אותו.

נרדמים.

לקום בבוקר ולראות את הפנים שלו.

זו פעם ראשונה מזה הרבה זמן שאני קמה עם חיוך.

 היה לנו לילה מושלם.

וכבר מיהר והגיע היום, וגם היום, כמו הלילה- שלנו.

ואין דרך יותר טובה לסיים את הסופ"ש הזה כמו שאנחנו סיימנו- בלונה פארק.

להסתובב שעות בין המתקנים, ולהתנהג כמו ילדים קטנים. כל כך נהניתי איתו.

 נראה לי שאני מתאהבת...

אחת:-)

ובקשר לפוסט הקודם,

שתזדיין הקצינה.

היא בדיוק ההיפך ממה שחשבתי שהיא.

לפני כשנה חוויתי התנסות חד מינית.

 מאז עברו הרבה מים בנהר וגיליתי להפתעתי ולשמחתי שאני נמשכת (גם) לבנות.

וזה כיף, זה ממש כיף.

ובנוסף, זה מכפיל לי את הסיכוי למצוא איזה דייט או סקס מזדמן :-)

בכל מקרה, יצא לי להיות עם כמה בנות אבל לא היה בזה שום דבר מעבר לסטוץ או יזיזות נחמדה כזאת.

ושאני חושבת על זה עכשיו, אף פעם לא ראיתי את עצמי נכנסת לקשר רציני עם בחורה. זה נראה לי קצת יותר מדי, וחוץ מזה, קשר רציני חייבת לצאת לאור מתישהו, ואבא שלי הוא הומופוב בצורה מפחידה.

זאת אני, חושבת יותר מדי קדימה.

אבל זאת לא הנקודה, הנקודה היא שאז פתאום ביום בהיר אחד הכרתי את הקצינה. והיא מקסימה, ומצחיקה וכיף איתה. ביליתי איתה כמה ימים טובים (במסגרת התפקיד הצבאי בלבד, לצערי), ומאז יוצא לי לחשוב עליה לפעמים.

ואם זה לא מספיק טוב, גיליתי שהחדר שלה בבסיס נמצא בדיוק מול החדר שלי.

נשמע טוב, עכשיו רק נשאר לגלות אם היא באותו ראש כמו שלי, רק חבל שיש רק בעיה אחת- או שהיא מעשנת משהו ממש חזק או שיש לה פיצול אישיות רציני- כי פעם אחת היא באה אליי, יושבת איתי מדברת איתי, ופעם שניה היא עוברת לידי בלי לומר כלום.

אולי זה מה שמשגע אותי. החוסר ידיעה הזה- אם היא בכלל חושבת עלי בצורה זאת ובגלל זה היא מתנהגת ככה, או שהיא פשוט כזאת, באופי שלה, ואין לה שום מחשבות... מממ... חד מניות. לצערי.

בסופו של עניין, למדתי שבנות זה עם קשה- אי אפשר לדעת מה אנחנו רוצות!

אבל אני יודעת מה אני רוצה...

אני רוצה את הקצינה.