טוב, אז אני יושבת בשיעור רפואה ומשפט.. די משועממת.. פעם אחת מדי רבות שהאינטרנט מתחבר בדרך כלל אני סובלת מאד משעמום.. בייחוד בשיעור הזה.. אממ אין לי שום דבר חשוב מדי להגיד פשווט יצא מצב לא מתאים שאני לא מעדכנת בכלל אז למה לא עכשיו בעצם..

המצב קצת הזוי.. אולי בגלל שאני לפני ימים אסטרטגים בחודש... אתמול הרגשתי ממש לפנ התמוטטות עצמבים.

בני אתמול נעצר ברחוב ואומר לי אל תשאלי מה קרה אני לא אוכל להגיע לפגישת היעוץ שלנו יום א'.. אחרי שבוטלה הפגישה גם בשבוע שעבר וגם בשבוע הבא.. וגם בשבוע לפני שעבר.. כעסת מאד.. אני ביטלתי את הפגישה בשבוע הבא כי יש לי מבחן אבל עדיין יצאתי אינטרסנטית וכשנוח לי לבטל זה טוב וכשבני רוצה אז לא.. בקיצור כעסתי לי והתמרמתי בשקט...בכל אופן התקשרתי לבטל את הפגישה.. גם ככה הכל די שווה לתחת.. מיום שני השבוע הפך קצת קקה.. התארגנתי בצהריים ללימודים צעדתי לי לאוטובוס.. הגיע אוטובוס 86 הוא עובר קודם בברקן ועושה מקיף של כל אריאל לפני שהוא מגיע למכללה. בחרתי שלא לעלות עליו. כך המשכתי לחכות תהיתי לעצמי צריכה להגיע מונית של חאפרים כל רגע.. היא לא הגיע.. כך עבר עוד קו 86 ועוד אחד.. אני מעל שעה בתחנת האוטובוס המגעילה. חיכיתי למונית שרות עוד... שלחתי לבני הודעות כמה אני סובלת וכמה איכסה לי.. והבטחתי לעצמי שעד שעה מסויימת אם לא מגיע האוטבוס אני פורשת לביתי המבולגן והרועש. הגיע קו 186 שלא עובר בברקן אבל עובר את כל אריאל ואני כבר באיחור מטורף... עליתי לאוטובוס והוא היה מפוצץ באנשים לא היה מקום לשבת.. בדיוק דיברתי עם בני והוא ניסה לשכנע אותי לפרוש הביתה כי גם ככה אני אאחר.. מצד שני אמא היקרה  יוצאת עלי למה לא השגתי טרמפ בקיצור באתי לנהג ואמרתי לו שהתחרטתי וירדתי מהאוטבוס הביתה... באתי וחגגנו את סיום החופש הגדול בבריכה. שכמובן הארוע נגמר בבכי ועצבים של דניאל היקר.   

המשך פרוט השבוע יגיע בקרוב..