כן, כן החוצפנית השתמטה ועוד העזיה לפתוח עלינו את הפה, אבל למרות כל משפטיה המכעיסים יש מעט [אם לא הרבה]
אמת עצובה.
למרות האיחוד המרגש של עם ישראל כנגד בר רפאלי רוב דבריה על המדינה נכונים.
למי שקרא את מלוא הכתבה ראה כי שונאת את ישראל היא לא, אך גם מעדיפה לא לגור בה, ולמען האמת
מי לא היה רוצה לגור במקום שקט בלי בעיית הערבים או לחילופין בעיית 'הישראלים'.
כולנו נתקלנו פעם או פעמיים בחיינו בישראלי עצבני, אחד שבטוח שהעולם נברא בגגלו וכל מילה שיוצאת מפיו היא התנ"ך הבא,אחד שבטוח שהוא יותר טוב מכולם,השאר פשוט ניצבים בחייו המהוללים.
לאחר פגישה מסוג זה,אין בכלל ויכוח מדוע רפאלי אינה רוצה שהחבר בעלי העיניים הכחולות והשיער הבלונדיני יבוא לארץ,אחרי הכל, הוא היה בטיטניק [תנו קצת כבוד לבנאדם].
למען האמת בר רפאלי אינה היחידה שמשתמטת,גם אנחנו, בעלי השער השחור עם הפסים הצבעוניים בשער שמשתנים אחת לשבוע והפירסינגים הממלאים את גופינו, לא כל כך ממהרים ללכת לצבא.
ולהפך, מנסים כמה שיותר להיות רחוקים מהמקום שנקרא "לשכת הגיוס".
ויש האומרים שבצדק,אין סיבה שילד בן 18 יעזוב את הבית,יעלה על מדים וימוות למען המדינה [למרות שלא כולם מתים,גם לא הרוב,ואפילו גם לא המיעוט].
אבל שגברת בר רפאלי בכבודה ובעצמה אומרת את אותם המשפטים שכולנו חושבים [או לפחות תוהים מידי פעם] כל המדינה מתעוררת וזועמת.
אך כנראה שאין מה לעשות,ככה אנחנו,הישראלים,נותנים לאנשים להגיד את מה ש"אסור" להגיד, או לפחות אומרים בשקט,ואז מתפרצים עליהם בגלל שאמרו את זה.
כן כן, ככה אנחנו, הישראלים,אנשים צבועים בעלי יכולות דיבור מדהימה על אותם אנשים שלעומתינו לא פוחדים לדבר על מה שאנחנו כל הזמן שותקים.