אני מעדכנת מחברה שהיה אצלה ערב כזה של כל השיכבה מצופי ים.והיו לי המון דברים לכתוב אבל שכחתי...רציתי לביא לכם מילים של שיר שנתקלתי בו אתמול בבוקר אחרי הרבה זמן שכבר נמאס לי מכל המוזיקה ששמעתי קודם,נתקלתי במשהו חדש,ובמילים הכי יפות שאי פעם שמעתי:
לראות את האור:
אפרת גוש
כי ראיתי את דרכי, נעלמת ביער סבוך
בין קירות חורשים, בותוך האדמה המדממת
רגליים ננעצו, היכו שורשים.
ולרגע יכולתי לשמוע עלים מלמדים שירתם,
ורציתי לעלות גבוה לפרוח איתם.
הכרתי טיפותיו של הגשם, נקבות בתוכי, יורדות מתחתיי,
והרוח קרה ונואשת הקפיאה אותי, הכבידה עליי.
ולרגע יכולתי לנקגוע בקצה הכאב האפור,
ורציתי לעלות גבוה לראות את האור,
לראות את האור.
אומרים השמיים כחולים מעלינו, מלאים באורות.
אולי יום אחד אוכל גם אני לראות... לראות...
ונפלתי לארץ בשקט עצמתי עיניי,
אטמתי ליבי והרגשתי איך אני מתפרקת,
מכל כאביי, מכל בדידותי.
ולרגע יכולתי לברוח כנוצה על כנפה של ציפור,
והצלחתי לעלות גבוה, לראות את האור,
לראות את האור.
ולרגע יכולתי לברוח כנוצה על כנפה של ציפור,
והצלחתי לעלות גבוה, לראות את האור,
לראות את האור.
לראות את האור, לראות את האור...
וכשעיינים נעוצות בגבי אני ממלמלת את חלק מהשיר כשלידי ידיד טוב שלי משחק במחשב שליד.משהו מסתכל עלי,נועץ בי מבטים.פרנויה