כנס מחול הגיע...מצוקה נפשית יחד איתו.אף אחד לא מבין אותי,אני בספק אם פסיכולוג יעזור...
הנסיעה לאילת:חרא.רק' בגדלל שבא לי לשבת לבד לא אומר שאפשר לדפוק אותי ולהעביר אותי ממקום למקום כמו שלט של טלויזיה.העבירו אותי ממושב למושב,למה?כי הן אגואיסטיות,לא חושבות על אחרים,כי הן אטומות שהדבר היחידי שמעניין אותן זה מקובלות,והציונים שלהן.הן כל כך עסוקות בעצמן;שהליפגלוס בסדר,שיש להן לובלו,שחס וחלילה שלא יהיה להן מוזיקה בפלאפון ולא ישמעו שירים טובים ולא יראו ריאליטי.נוראי! הן מטומטמות,לא יודעות מה הן מוציאות מהפה שלהן,לא יודעות איזה כוח יש למילים,איזו עוצמה יש לשפת גוף...הפרטים האלה לא מעניינים אותן...שהליפגלוס בסדר חשוב יותר מלהיות בנאדם? מה,כל כך כואב לכן לא להיוות צבועות?! זה מזיק לכן?!.הן מרכלות עלי,לפעמים גם מספרות לי...הן מטיפות לי...כאילו שאני לא שווה אליהן...כשהן יורדות עלי-זה חזק אבל לידי הן מקסימות,ממש מלבבות מגעילות ממש,דוחות אבל הן לא מסוגלות להבין מה הן עושות לי,ויום אחד אני אתפרץ עליהם כמו משוגעת.אני רוצה שהן ירגשו מה שאני מרגישה,אנחנו שוות והן צריכות לחוש במדויק את העלבון.
לא רציתי להיות איתן בחדר,ולכן לא היתארגנתי איתן...יצא ששמו אותי עם בנות הלהקה מ-י' נערות מקסימות,אבל לא היה לי הכוח להסביר ל-ז' המלבבות שאני לא רוצה להיות איתן,שחס וחלילה יפגעו וילשינו.אז העברתי אליהן את המזרון.אחת מהן ( מז' לא חברה שלי...) מטומטמת במיוחד.אין לה סבלנות,היא ילדותית ובלטי נסבלת.היא כל הזמן פתחה את הדלת הלכה להיות צבועה ולא סגרה אותה,גם כשהתלבשתי!. אז היא דופקת על הדלת כמו מטורפת במשך שניה ומתלוננת על זה שלוקח לי שניה לפתוח לה את הדלת.כל פעם שפתחתי לה את הדלת (זה קרה 30 פעם ביום ) הייתי חוצה את החדר בקפיצה ענקית לעבר הדלת אבל לה זה לא מספיק.וכאן כבר לא מדובר בלפתוח את הדלת,כאן מדור בבנאדם חסר סבלנות באופן מגוחך ממש מטומטם ולא יודע את משמעות המילים חסר כבוד או שווה ערך...
הייתה אחת אחרת-קטנונית ובכיינית .היה לנו שיעור עם אושרי כהן-משחק בתנועה או משהו כזה.כל החדר מתארגן כמו למלכה אליזבת.מתאפרות מוודאות שלובשות מותגים ושמריחות טוב .הייתי חולה,עלה לי החום, גם ככה לא חשבתי שיצא לי משהו מהשיעור הזה.בזמן שהיה לי החלטתי לדבר עם חברה שלי (אני אוהבת את החבר שלה),להגיד לה שאני אוהבת אותו אבל אני לא אנסה בכלל להשיג אותו.היא לגמרי הבינה אותי,ודיברנו המון זמן...היא שמחה שספרתי לה כי זה דבר מעיק מאוד,אבל אני הרגשתי יחסית שלווה עם זה,רציתי שהיא תדע,היה לי צורך כזה.ומה הפסדתי? את אושרי כהן מדבר על חייו:"אני לא יודע מי אתם,אתם לא יודעים מי אני,אני לא יודע מי אני,ואתם לא יודעים מי אתם" זהו ציטוט מדוייק ומטומטם שלו.
הן כל הזמן קיללו ב-הומו או לסבית.זה הפריע לי,הומוים ולסביות אנשים כמונו ואין כל צורך להתייחס אליהם שונה.זה מאוד גזעני,כמו שעשיו אני אגיד לכם אתם שיכורים כמו רוסיים,או יש לכם אף יהודי.ואז הן שאלו אותי,מה? את לסבית? אני אמרתי להן:בטח,אני מאוהבת בבן אבל בטוח שאני לסבית.הן לא הבינו את הרמז,התחילו להפיץ אצל זניקינות אחרות את השמועה,נסיתי להסביר להן למה אמרתי להן בציניות שאני לסבית,כי אלי,הן מתייחסות בערך כמו חרא,לא שווה אליהן,כמו שהן מתייחסות את לסביות,אבל הן רק הינהנו וניסו לחשוב מה ניסיתי להגיד להן...איזו פוליטית אני מה?.
הקטע צונזר בעקבות זה שאני רוצה לשלוח אותו לאנשים-סליחה
אם פגעתי במשהו בדברי ביקורת -סליחה
אם פגעתי במשהו בעלבונות-לא רציתי להעליב רק רציתי להוכיח את עמדתי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
littel flake