זהירות כלב

יום רביעי:היו לנו חזרות להופעה-שכבת ו' של היסודי שלי ושכבת ו' של בצפר אחר באיזור מצפים שנתכונן בשבוע.אז שחזרנו ריקודים קודמים שלנו ויצא שרוקדים:

סרט הודי (מאילת)

הריקוד האפריקאי מגניב

ובשמלה אדומה (עם השיר...)

יעל צפתה שנזכור,ואני כזה:מה לעזעזל? לא עבדנו על הרקודים האלה מאז ינואר!-זה הביא לי את הקריזה.

כנראה שבמגמה של ח' הן רכלו על יעל או משהו כזה ואמרו עליה דברים לא נכונים והפיצו או משהו כזה אז אחרי הראן (ראן=חזרה של הכל כמו במופע) הראשון היא אמרה שהיא מאוד תומכת ואוהבת אבל היא לא מוכנה שירקו לה בפרצוף.אז אני חשבתי:למה שאי אבוא לדבר איתך שאת מתנהגת כמו אנטי שצועקת עלי שאני חסרה במליון שיעורים אפילו שהייתי חולה?-זה מרגיש מאוד תומך ואוהב.אחר כך היא השוותה אותנו לבני נוער מפצי שמועות שאין להם רגשות ולה לה לה לה לה....כל השטויות האלה.איך אני שונאת שמשווים אותי למקרים של בני נוער אחרים.אני זה לא כמוהם כמו שהיא לא כמוהם ואתה לא כמוהם,אנחנו לא דומים אחד לשני בשטויות שאנחנו עושים.מבוגרים:ל-ק-ל-ו-ט-! די להשוות אותנו לאחרים כאילו אנחנו אוכל.דדדדדיייייי!!!!!!!.אחר כך שאלתי משהיא מח' על מקרה הזה כי לא ידעתי עליו כלום והיא רק ענתה בתוקפנות שזה לא עניניי.טוב,אני אכבד אותה ואני לא אציק לה ואני כבר הבנתי את התמונה הכללית.הופעות שאנחנו מתארגנים אליהם בשניה מגישות כמו הופעות מאולתרות ,מעורערות ולא טובות.אף-על-פי שלפעמים הן טובות.באותה השיחה שלנו עם יעל בקרתי את המילים שלה במוחי,איך שהיא אמרה אותן,כמו שחקנית לא טובה.היא אף פעם לא הרגישה תומכת או אוהבת...ואף פעם לא ראיתי שמחלחל בה איזשהו רגש.פשוט,לא אנושי.