23:48               15.11.2008 

לאהובי היקר.

עבר הרבה זמן מאז שדיברתי איתך בפעם האחרונה. את האמת אני מתגעגעת לתקופה היפה הזאת שהיינו ביחד. לכל החיוכים, האהבה התמימה, השירים, הנשיקות ובמיוחד הנשיקה הראשונה שלנו, שבעצם הייתה גם הנשיק הראשונה שלי. כן, אני זוכרת את היום הזה כל כך טוב. גרמת לי להרגיש כל כך טוב, בחיים לא הרגשתי כל כך מלאת ביטחון ליד מישהו. את האמת גם לא יצאתי עם מישהו לפני זה אז לא היה לי כל כך למה להשוות, אבל עכשיו אני יכולה להגיד שזה היה קסום.התאהבתיבך כל כך מהר, זה כל כך קל להתאהב בפעם הראשונה, הייתי כל כך תמימה. השירים שכתבת לי, השירים שהקדשת ושרת לי, הקול הקסום הזה פשוט הוציא ממני דמעות. וכשנסעתי אליך ליום ההולדת שלך.איזו תמימה הייתי נכון? והערב ההוא שישנתי אצלכם ביום הולדת שהתגנבת לחדר שישנתי בו ובאת למיטה שלי, פשוט שלטת בי כמו בבובה, לא יכולתי להגיד לך "תפסיק" כדי שלא תחשוב שאני ילדה קטנה מדי בשבילך.אבל נהנת מכל רגע נכון? חשבת שגם אני. אבל האמת היא שפחדתי. והמקלחת שרצית שנעה ביחד. שאני אגיד לך לא? למה מי אני שאגיד לך לא?! אז באתי בלי להגיד כלום למרות שהיה לי מאוד קשה עם זה וניסיתי לא להראות לך את זה אבל למי אכפת? אם לי לא חשוב מה אני מרגישה אז ברור שגם לך לא. סבבה, זה עבר והייתי לבושה סוף סוף. אספתי את עצמי כדי שלא תשים לב לזה וכדי שאני לא אפריע לך ביום הולדת שלך. אז בלילה השני שהייתי אצלך בכרמיאל ישנו ביחד באותה המיטה אחרי המקלחת שעשינו ביחד. ופתאום התחלת עוד פעם, ואני עוד פעם התחלתי לפחד. מה גורם לך לעשות דברים כאלה? למזלי, האור היה כבוי אז לא ראית עד כמה אני מפוחדת ברגע ההוא. אחרי שהצלחתי לשכנע אותך שאני עייפה מהיום ה.. מרגש הזה הלכת לישון. ואני? אני המשכתי להריץ מחשבות על היום הולדת המוזר הזה. וכל הטראומות שעברתי בכמה ימים תמימים. איך אפשר לשכוח את הלילה שבו לקחת אותי לטיול בכרמיאל. הפאקר המדהים ההוא כמובן, ניסית לשכנע אותי ללכת לשתות בפאב, ילדה בת 14, ברור. מה לעזאזל חשבת?! והגיבעה. הגיבעה המקסימה ההיא שרואים את כל כרמיאל המדהימה ממנה. אני זוכרת את אותם המילים שאמרת לי באותם הדקות "אם מישהו יידע על מה שיש בנינו, זה יוכל להגיע למשטרהויכניסו אותילכלא". איך? איך לא ראיתי את זה אז?

איך שחזרתי הביתה פשוט ידעתי מה הולך לקרות פעם הבאה שאתה תבוא אלי. אני פשוט ידעתי! וזה קרה. אני זוכרת מה אמרת לי כשבאת "אני לא אעשה שום דבר שלא תרצי.." זה באמת כבר היה שקוף בשביל מה באת באותו היום. אני זוכרת שאמרת ששמת קונדום בארנק לכל מקרה ושמת את הארנק שלך ממש ליד המיטה שלי. אני לא הבנתי על מה אתה מדבר בכלל, אתה קולט?! אני לא ידעתי על מה אתה מדבר! אני לא רציתי שמשהו כזה יקרה. באמת שלא. אני מצטערת על זה, על הכל. כל האנשים שהכניסו לי דברים לראש, התלונה במשטרה, הפרידה, כל הדמעות שלא ידעת עליהן בכל יום, אני מצטערת. על כל מה שעשיתי וכל מה שקרה זאת הייתה אשמתי. אתה, אתה יודע כמה שירים כתבתי עליך מאז? והיום כשאני קוראת אותם אני מבינה שכתבתי שירים על מישהו מת. אתה מת בשבילי הבנת? אני, אני הרגתי אותך בלב שלי.

ואחרי יותר משנה וחצי אני עדיין זוכרת כל רגע וכל קול קטן וזה עדיין כואב לי להזכר. אתה, אתה לקחת לי את הדבר הכי חשוב שהיה לי, וזאת הילדות שלי, התמימות שלי, האושר שלי! הפכת אותי לבן אדם שמפחד מכל אחד, שלא מאמין בעצמו ושלא שומר על עצמו.

בגללך, בגללך הרסתי את החיים שלי עוד יותר, אתה יודע למה? כי אני מפחדת!

אני מצטערת על הכל אהובי.