הימים האחרונים ממשיכים להיות ימים מעצבנים ונוראיים...
כבר לא יודעת מה לחשוב... מרגישה שאני כל הזמן מקרצצת לאנשים...
דווקא לאנשים שחשובים לי..
אז ככה: היום קניתי כרטיס להופעה של טוקיו הוטל... אני כבר לא יודעת אם אני שמחה מזה.. אני רק רוצה לראות כבר את דורין וגם את חגית כי היא ממש חמודה (:
וואו לפגוש את דורין זה יהיה דבר בהחלט משמח... לפגוש את מי שעזרה לי לצאת מהדיכאון הזה
אני חושבת שאני כבר לא אוהבת אותו... פתאום אני מסתכלת על בנים אחרים.. כבר בקושי חושבת עליו... אני חושבת שהשלמתי עם זה שאין לנו סיכוי להיות ביחד... אין לו סיבה לאהוב אותי. אני מרגישה שכבר הכל אבוד... לפעמים צריך להשלים עם מה שיש ולהמשיך הלאה.
כבר לא בוכה... מרגישה שאף אחד לא יצליח לגרום לי לבכות... אני לא יודעת אם זה טוב או רע... מקווה שזה לטובה...
(רק בוכה עליו כי הוא כבר לא בחיים יותר...)
אני כותבת פה ומרגישה שכל אחד יכול לדעת בדיוק מה קורה לי... זה טוב? (!)
אני ישמח אם תגיבו.. לא אכפת לי איזה תגובה.. גם נאצה (שקט דוריני XD) אני כל כך שמחה כל פעם שאני רואה שאתם מגיבים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
