| 9/2007
סליחות
סליחה לאסתי על כל מה שעשיתי לה
סליחה לאסתר ואליאן שריכלתי עליכם
סליחה ל__ ____ שאני שונאת אותך
סליחה ל____ _____ ול____ ______ שאני שונאת אתכם
סליחה לאמא על הסבל
סליחה לסבתא , סבא על הסבל
סליחה לדודים
סליחה לאדם וסוזן על הצביתות בלחי
סליחה לHOT שאני לא מפסיקה לחרוש על הפיג'מות בVOD
סליחה לשדרות שעזבתי אותך.
אני שונאת את העולם ! אני שונאת את ראשון ואת כל מי שנמצא בה.
שונאת
אנה.
| |
עכשיו .. יותר מתמיד..
אני שונאת אימואים!
הינה שיחה שלי עם איזו מפגרת שחשה את עצמה ומשמיצה את בריטני,
אני אשמיץ אותה ואת העם השחור 6-6-6 שטני ומיותר שלה \=
פריקית מסריחה ...
:
אנה (= אומר/ת:
יללדים לא צרייכים לראאות את ברייטני .. ואאת המפחחייד הזוועעה המההללכת שייש לך
בסממל צרריכים לראאוות אז להררגגייעע דחוףףףףףףףף בקשר לברריייטטני!!!! איייייייייייייייכס
אנה (= אומר/ת:
עללק \=
האימואית המסריחה אומר/ת:
הא?Oם
אנה (= אומר/ת:
ממה ייש ללך
אנה (= אומר/ת:
ממה זזה ההודעעה הדפווווקה הזזאאת אחחרי הכינוי
האימואית המסריחה אומר/ת:
בקשר למה
אנה (= אומר/ת:
בקשר לבריטני,
אנה (= אומר/ת:
אם כבר כיעור תשני ת'EMO הדוחה שיש לך בסמל
האימואית המסריחה אומר/ת:
-.-
האימואית המסריחה אומר/ת:
הוא לא אימו
אנה (= אומר/ת:
ככן הווא רק פרריק מסריח
האימואית המסריחה אומר/ת:
וזה שבריטני נראית כמו זונה לא אשמתי
אנה (= אומר/ת:
ולהרגגיע עם בריטני
האימואית המסריחה אומר/ת:
מה הם הקופה השרמוטה הזאת
אנה (= אומר/ת:
עדדיף ההיא מאששר האימוואים הדוחחים שאאמן שקנייבלים יצלוו אותם על שיפווד
האימואית המסריחה אומר/ת:
אני בחיים לא יורדת על בן אדם בחיים אבל לא חשבתי שאת כזאת גזעניץ
אנה (= אומר/ת:
כן אני גזענית
האימואית המסריחה אומר/ת:
תהני מהגזענות
אנה (= אומר/ת:
אאני שונאת אימואים
האימואית המסריחה אומר/ת:
והם נראים יותר טוב ממך תאמיני לי
אנה (= אומר/ת:
כן בטח
אנה (= אומר/ת:
שחווור אנני איממוו 666666
אנה (= אומר/ת:
הששטטטן קוורא ללי
חחהחה (=
מגגיע ללה!
מכווווערת.
אנה
| |
סיפורים ששווה לקרוא ! הזמיר והשושנה
הזמיר והשושנה/ אוסקר ויילד – שכתוב
"היא אמרה כי תרקוד איתי אם אביא לה שושנים אדומות" קרא הסטודנט הצעיר, "אך בכל גני אין גם שושנה אדומה אחת." הזמיר שמע את קול הסטודנט, וחשב לעצמו שסוף סוף הוא פוגש אוהב אמיתי. "הנסיך עורך נשף מחולות מחר בלילה" מלמל הסטודנט "ואהובתי הוזמנה אליו. אם אביא לה שושנה אדומה היא תרקוד איתי. אבל אין שושנים אדומות בגני ולכן אשב לבד והיא לא תשים לב אלי, ולבי יישבר." "אכן זהו אוהב אמיתי ", אמר הזמיר "האהבה היא באמת דבר נפלא". "הנגנים יישבו ביציע " אמר הסטודנט "ינגנו ואהבתי תרקוד אבל לא איתי כי אין לי שושנה אדומה לתת לה ". הסטודנט הפיל את עצמו על העשב ובכה. "למה הוא בוכה?" שאלה הלטאה. "באמת, למה?" שאל הפרפר. "באמת למה?" שאלה המרגנית (שם של פרח). "הוא בוכה בגלל שושנה אדומה" ענה הזמיר. "בגלל שושנה אדומה?" קראו כולם, "כמה מגוחך" והלטאה שהייתה לגלגנית לא קטנה, צחקה בקול רם. אבל הזמיר הבין את כאבו של הסטודנט, הוא יישב בשקט וחשב על המסתורין שבאהבה. פתאום התחיל הזמיר לעוף והגיע למקום בו צמח שיח שושנים. "תן לי שושנה אדומה" ביקש הזמיר מהשיח. "ואני אשיר לך את השיר המתוק היותר שלי". אבל השיח הזיז את ראשו מצד לצד ואמר שהשושנים שלו לבנות. הוא הציע לזמיר שיעוף אל אחיו- שיח שושנים שגדל מסביב לשעון- שמש ישן, אולי אחיו ייתן לו שושנה. הזמיר עף אל השיח וביקש שושנה אדומה. הוא הבטיח שישיר לו את אחד משיריו המתוקים. אבל השיח אמר לו ששושניו צהובות. השיח אמר לו לעוף אל אחיו- שיח שושנים הגדל מתחת לחלונות של הסטודנט, אולי הוא ייתן לו את מבוקשו. הזמיר עף אל שיח השושנים אשר גדל מתחת לחלון של הסטודנט. "תן לי שושנה אדומה" אמר "ואני אשיר לך את השיר המתוק שלי". השיח ענה- שאך השושנים שלו אדומות אבל החורף הקשה גרם שלא יפרחו שושנים כל השנה.
"שושנה אדומה אחת- זה כל מה שאני מבקש" קרא הזמיר. ""האם יש דרך שאני אוכל להשיגה?". "יש דרך" ענה שיח השושנים. "אבל הדרך נוראה כל כך עד שאני לא מעז לגלות לך אותה". "גלה לי" אמר הזמיר "אני לא מפחד". אם אתה רוצה שושנה אדומה אתה צריך להתאמץ מאוד, לשיר לי כל הלילה כאשר את נשען על אחד מקוצי- הקוצים שלי. הקוץ חייב לדקור את ליבך ודם חיים לזרום על הקוץ. "המוות הוא מחיר יקר בשביל שושנה אדומה אחת" קרא הזמיר ועף משם. הזמיר חזר אל הסטודנט וראה שהוא עדין שוכב על הדשא ודמעות בעיניו. "התאושש" קרא הזמיר " אני אדאג לך לשושנה אדומה, הבקשה היחידה שלי שתיהיה אוהב אמיתי. כי יש באהבה חוכמה גדולה יותר מאשר בפילוסופיה שאתה לומד. הסטודנט הרים את ראשו מן הדשא, הקשיב לזמיר אבל לא יכל להבין מה הוא אומר. מי שהבין ונהיה עצוב היה עץ האלון.האלון ביקש מהזמיר שישיר לו שיר אחרון לפני שהוא מסתלק. אחרי שסיים לשיר, הוציא הסטודנט עפרון ופנקס וכתב "יש לזמיר חן, אבל האם יש לו גם רגשות? אני חושש שלא". הסטודנט החליט שהזמיר לא יקריב את עצמו למען האחרים. הוא נכנס לחדרו חשב על אהובתו וכעבור שעה נרדם. כשהירח זרח בשמיים עף הזמיר אל שיח השושנים, כיוון את החזה שלו מול הקוץ. כל הלילה כולו שר הזמיר כאשר החזה שלו לחוץ על הקוץ. והקוץ ננעץ עמוק יותר ויותר בגופו. בהתחלה שר האהבה בין נער לנערה ואז התחילה לפרוח שושנה נפלאה עלה אחרי עלה. השושנה הייתה חיוורת והשיח אמר לזמיר ללחוץ עוד יותר על הקוץ. הזמיר המשיך לשיר על התשוקה בין הבחור לבחורה, והשושנה נהייתה יותר אדומה. אבל הקוץ לא הגיע עוד אל לב הזמיר ולכן גם ליבה של השושנה לא נהיה עדין אדום. כי רק הדם של הלב של הזמיר יהפוך את לבה של השושנה לאדום.
השיח קרא לזמיר ללחוץ יותר והוא לחץ והקוץ נגע בליבו ודם התחיל לזרום. גם השירה נהייתה חזקה יותר. השושנה הפכה ליותר אדומה אבל קולו של הזמיר הלך ונחלש. ואז השמיע הזמיר תרועת- שיר אחת אחרונה. הירח שמע ושכח שהגיע הזמן לשחר הבוקר והמשיך לרחף ברקיע. השושנה האדומה שמעה ורעדה מרוב התרגשות. השירה של הזמיר ריחפה והגיעה למערות, לגבעות, לקני הסוף שעל גדות הנהר והם העבירו את זה לים. הסתכל על השושנה אמר השיח היא שלמה ומשלמת. אבל הזמיר לא ענה. הוא שכב מת בעשב, וקוץ נעוץ בליבו.
בשעת הצהריים פתח הסטודנט הצעיר את החלון של החדר שלו והסתכל החוצה. ואז ראה את השושנה האדומה. "מעולם לא ראיתי שושנה נהדרת כמוה". הוא התכופף וקטף אותה. אח"כ יצא בריצה לביתו של הפרופסור, כשהוא מחזיק ביד את השושנה. בתו של הפרופסור ישבה בפתח הבית. "הבטחת לי שתרקדי איתי אם אביא לך שושנה אדומה". קרא הסטודנט. "הנה השושנה, הלילה תיקחי אותה ונרקוד יחד, היא תגלה לך כמה אני אוהב אותך". אבל הנערה אמרה לו שהשושנה לא תתאים לשמלה שלה וחוץ מזה אחיינו של ראש לשכת המלך שלח לה במתנה כמה אבני חן אמיתיות וכל אחד יודע שאבני חן הרבה יותר יקרות מפרחים. "אם כך, את נערה כפוית – טובה מאוד" אמר הסטודנט בכעס והשליך את השושנה אל הרחוב. היא נפלה וגלגל של עגלה עבר עליה. "כפוית - טובה?" קראה הנערה "אתה גס רוח, מי אתה בכלל? סתם סטודנט עני". "אינה עניין טיפשי היא אהבה" אמר הסטודנט בלבו והתרחק משם. "אין באהבה תועלת, היא איננה מוכיחה כלום, והיא תמיד מתארת משהו שלא עומד להתרחש. מכיוון שהדבר החשוב ביותר זה תועלת ואין בה, אני אחזור לעסוק בפילוסופיה ואתחיל ללמוד את סוד בריאת העולם". הוא חזר לחדרו, הוציא ספר גדול ומלא באבק והתחיל לקרוא.
עוד סיפור יפה:
אהבת נפש / מן המיתולוגיה היה היה מלך ולו שש בנות יפות וחמודות, אך הצעירה שבהן,פסיכה, הייתה היפה מכולן. היא הייתה כל כך יפה ממש כמו האלות. כולם ידעו עד כמה היא יפה. אפילו ונוס, אלת היופי, לא יפה כמוהה- אמרו כולם. ונוס נפגעה מזה מאוד, וקנאתה גרמה לה לבקש מבנה – אל האהבה- ששמו קופידון לפגוע בפסיכה. היא ביקשה שהוא יעשה כך שהנערה הזו תתאהב ביצור המכוער ביותר בעולם. קופידון היה בן מסור לאמו ורצה לעזור לה. אבל ברגע שראה את פסיכה הרגיש שהוא מתאהב בה. הוא לא סיפר על כך לאמו. ואז קרה דבר מוזר ובלתי צפוי. לא רק שפסיכה לא התאהבה ביצור מכוער כפי שונוס קיוותה, היא בכלל לא התאהבה באיש- ואף אחד לא התאהב בה. כל הגברים בעולם התפעלו ממנה, אבל איש מהם לא התאהב בה. הלך אביה של פסיכה אל המקדש של אפולון ושאל אותו, מה עליו לעשות כדי למצוא לבתו בעל טוב. אפולון אמר שפסיכה צריכה ללבוש בגדי אבל, לשבת לבד על סלע ולחכות לבעלה. והבעל שיגיע הוא נחש איום, בעל כנפיים, חזק אפילו יותר מהאלים. הוא ייקח אותה לאישה. כולם היו עצובים מאוד מהבשורה, חוץ מפסיכה עצמה. ההורים של פסיכה הביאו אותה אל הגבעה והיא ישבה בחושך וציפתה ליצור הנורא שיבוא לקחת אותה. פתאום הרגישה ברוח נעימה,ריחנית ומלטפת. הרוח הרים אותה למעלה. בסופו של דבר נחתה בשדה מלא פרחים, ליד נהר צלול, ליד ארמון מפואר. היא התקרבה אל הארמון והוא נראה לה עזוב. בפתח שמעה קול אומר לה: "היכנסי הארמון הוא בשבילך, עשי בו כרצונך". פסיכה נהנתה מאוד בארמון המוזר. בלילה הרגישה שבעלה נמצא לידה. היא לא יכלה לראות אותו אבל שמעה את קולו מדבר אליה בעדינות והרגישה שהוא אוהב אותה.
הזמן עבר ופסיכה הייתה מאושרת. לילה אחד סיפר לה בעלה ששתי האחיות שלה בדרך לכאן, כדי להתאבל עליה. הוא אמר לה שלא כדאי שהן תראה אותה, אבל פסיכה רצתה מאוד לראות אותן. בסוף בעלה הסכים אבל אמר לה שאסור לה לראות אותו. כי אם היא תראה אותו הם יצטרכו להיפרד. פסיכה הבטיחה לו שלא תנסה לעשות זאת. למחרת בבוקר הביא הרוח את שתי אחיותיה אליה. פסיכה התרגשה מאוד לראותן. הן הגיעו לארמון ראו את העושר והיו סקרניות מאוד לדעת מיהו בעלה של אחותן. פסיכה סיפרה להן שהוא יצא למסע ציד, נתנה להן זהב ואבנים יקרות ונפרדה מהן. האחיות מאוד קינאו בפסיכה והחליטו לעשות הכל כדי לפגוע בה. האחיות הגיעו שוב לביקור, ושוב התחילו לחקור אותה על בעלה. הן אמרו לה שהן שמעו שבעלה נחש מפחיד, ושלילה אחד הוא יטרוף אותה. האחיות הציעו לה לרצוח אותו, באותו ערב לא ידעה פסיכה מה לעשות. בסוף החליטה שהיא חייבת לראות אותו. כשנרדם, לקחה מנורה והביטה בפניו. מתברר שבעלה לא מפלצת אלא יצור חמוד ונאה. היא כל- כך התביישה שחשדה בו. שהתכופפה אליו נפלה הסכין מידיה וטיפות אחדות מהשמן של המנורה נפלו על כתפו. הוא התעורר, ראה את האור, הבין מה קרה וברח ממנה. פסיכה רצה אחריו אך שוב לא יכלה לראות אותו. רק את קולו המדבר שמעה והוא אמר לה: "אהבה אינה יכולה לשכון במקום שאין בו אמון". פסיכה הבינה שבעלה היה קופידון- אל האהבה. והיא לא נתנה בו אמון ולכן איבדה אותו. היא החליטה לא לוותר לבקש לחזור אליו. היא ידעה שלעלום לא תתייאש עד שיחזור אליה. בינתיים הלך קופידון לאמו כדי שתחבוש לו את פצעו. ונוס שמעה שבנה בחר בפסיכה, קנאתה הייתה עזה והחליטה לחפש את פסיכה כדי להעניש אותה. בינתיים פסיכה המיואשת פנתה אל כל מי שיכלה כדי שיעזור לה למצוא את קופידון. כשראתה שאף אחד לא עוזר לה פנתה אל ונוס אמו, והחליטה להיות לה למשרתת
ונוס החליטה להעביד אותה: בתחילה נתנה לה למיין ערמה גדולה של זרעים למזלה הנמלים עזרו לה. אחר- כך אמרה לה להביא את צמר הזהב של הכבשים. גם פה נגלה קול שעזר לה לפתור את הביעה. בפעם השלישית שלחה אותה למלא מים מהנר המפחיד. גם פה נשר גדול עזר לה. בפעם הרביעית ונוס נתנה לה קופסה וציוותה עליה לרדת לשאול (גהנום) ולבקש מפרספונה שתמלא את הקופסה ביופי שלה. היא גם אסרה עליה לפתוח את הקופסה המלאה. גם במשימה הזו היה מורה דרך שעזר לה ובאמת פסיכה חזרה עם הקופסה. אך כיוון שהייתה סקרנית וגנדרנית, לא עמדה בניסיון ופתחה את הקופסה. לאכזבתה לא מצאה בתוכה כלום. אולם באותו רגע נפלה עליה תרדמה. אז הופיע אל האהבה עצמו. הוא נרפא מהפצע והתגעגע אל פסיכה. הוא דקר אותה קלות באחד מחיציו והעיר אותה. כעס עליה על סקרנותה וציווה עליה להביא את הקופסה לאמו. מעכשיו הכל יהיה בסדר- אמר לה. אח"כ הוא טס לאולימפוס וביקש את עזרתו של זיאוס- אבי האלים. זאוס עזר לו- הוא הודיע לכולם שקופידון ופסיכה נשואים ופסיכה תקבל מעמד של בת אלמוות. היא אכלה מהאמברוסיה (מאכל האלים) והפכה לבת אלמוות. דבר זה שינה כמובן את המצב. ונוס לא יכלה לסרב לקבל אותה. כך נגמר הכל בכי טוב. אהבה ונפש (כלומר: פסיכה) חיפשו אחד את השני, מצאו וקשר זה לעולם לא ינתק.
| |
לדף הבא
דפים:
|