שנה נפלאה לכולם ^^
קריאה מהנה !
מהפרק הקודם:
אבל כבר היה מאוחר מדי. המכונית שלהם סטתה לצד השני של הכביש. והדבר האחרון שהם שמעו זאת הייתה הצעקה שלו.
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!"
וחושך....
פרק 34
תומר נכנס ברעש לקומה וגרר אותי אחריו והתחיל ללכת.
פתאום הוא ראה קבוצה גדולה של אנשים, ואחת מהן הייתה אמא שלו.
"מה קרה לו?" הוא שאל בפחד.
"אנחנו עדיין לא יודעים, אתה חייב להירגע" היא סימנה לו להתיישב מהכיסאות.
"הוא יהיה בסדר, נכון אמא?"
"אני לא יודעת חמוד.." אמרה וליטפה אותו.
התיישבתי לידו וחיבקתי אותו מאחורה.
"הכול יהיה בסדר.." ליטפתי אותו.
אחרי כמה דקות, קורל ועומר הגיעו ואחריהם אוריין, מיטל ותום.
"אמרו כבר מה מצבו?" שאלה קורל והתיישבה לידי.
"לא.." אמרתי בעצב.
"אני מקווה שהוא יהיה בסדר" אמרה אוריין בחשש.
"הוא יהיה! אני בטוח!" צעק פתאום תומר.
"תירגע.. בוא תשב" אמרה לו אימו.
קמתי עליו וחיבקתי אותו.
"אני רוצה שתזכור, שלא משנה מה יהיה, אני תמיד לצידך" לחשתי לו.
"תודה.." הוא לחש לי בחזרה.
_
"דופק?"
"אין.."
"כולם לזוז!"
התרחשה מהמומה רבה בחדר, ניסו להחיות אותו, ניסו להציל אותו.
הרופאים הסתכלו על המכונה שהציגה קו ישר.
דמעות רבות התחילו להציף את עיניהם.
הם כיסו אותו בבד הלבן.
_
אני לא יודעת כמה זמן ישבנו שם, אבל זה נראה כמו נצח.
כול הזמן הזה תומר לא דיבר, לא זז, נראה כאילו הוא במחשבותיו.
"הנה, קחי" חייכה עליי אוריין והגישה לי את כוס הקפה החם.
"תודה.." אמרתי בקול חלש ושתיתי לגימות קטנות מהקפה.
"מתי הם יבואו ויגידו לנו מה איתו?" שאלה מיטל בחוסר סבלנות.
פתאום דלת החדר נפתחה וממנה יצאו הרופאים אחד אחרי השני. אחד מהם ניגש עלינו, תומר ישר התרומם.
"מה איתו?!" שאל בעצבנות.
"תומר.." תפסתי לו ביד והרגעתי איתו.
הסתכלתי על הרופא בחשש.
"מה שלומו?" שאלתי לבסוף.
"אני מצטער.. עמית נפטר"
הפרק קצר, מצטערת 
תגיבו 3>
עריכה:
אוקיי לכול מי שלא הבין! עמית זה חבר של תומר! זה כתוב גם ברשימות והוא גם הופיע כמה פעמים בסיפור! ><"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
