שלום לכם 
עוברת עליי תקופה ממש טובה ושמחה, הידיעה שיש סיכוי גדול שהיו לי אישורים לבאקסטייג' [מאחורי הקלעים] בהופעה הבאה של טוקיו הוטל משמחת אותי כל כך! זה החלום הכי גדול שלי, לפגוש אותם, ואני מקווה שבסוף היו לנו, כי הסיכויים הם גדולים אז תתפללו בשבילי ^^ :]
גם היום יש קישור לשיר, כול החלקים המודשגים במילים זה החלק שהוא/היא שר/ה לעצמו/ה.
הנה הקישור לשיר :]
הפרק הבא הוא הפרק האחרון.
אז.... אני אגיד כמה מילות פרידה מהסיפור בפרק הבא XD
ותגיבו בתגובות אם אתם רוצים עוד סיפור, כי אם לא היו לי תגובות בסיפור הבא אין למה לשים, ככה שתגיבו אם אתם רוצים עוד סיפור ^^
קריאה מהנה D:
מהפרק הקודם
הסתכלתי על הרופא בחשש.
"מה שלומו?" שאלתי לבסוף.
"אני מצטער.. עמית נפטר"
פרק 35
תומר לא האמין למה שהוא שמע.
הוא נפל על ברכיו, בוכה. הוא לא קלט שעמית איננו עוד.
"תומר" התכופפתי עליו. "אתה חייב להיות חזק" אמרתי בעוד דמעות רבות מציפות את עיניי.
"אני לא מאמין.. הוא.. איננו.." אמר בעצב.
הרמתי את מבטי וראיתי את אמא של עמית, יושבת לבדה בוכה.
התרוממתי לאט וניגשתי עלייה.
"אנחנו משתתפים בצערך.." אמרתי ברכות והתיישבתי לידה.
"תודה רבה" היא אמרה בעצב וחיבקה אותי.
"מה עם האבא והסבתא?"
"הם היו בסדר, תודה על הדאגה" היא חייכה עליי חיוך קטן של עצב.
קמתי מהכיסא, וניגשתי על החבר'ה.
תומר ישב על הכיסא ולידו עומר, שניהם ניחמו אחד את השני.
הם איבדו חבר טוב שלהם, מה יהיה איתם עכשיו?
אמא של עמית ניגשה עלינו.
"ילדים.. ההלוויה מחר בארבע..." היא אמרה בעצב ונכנסה לאחד החדרים הסמוכים.
נשמעו דיבורים, ופתאום מישהו התחיל לבכות, מייד זיהינו שזה האבא.
"ילדים, כדי שנצא.." אמא של תומר הציעה וכולנו הסכמנו.
"אני לא יודע מה אני אעשה עכשיו.. בלעדיו.." אמר לי תומר בבכי כשהיינו בדרך לביתו.
"אתה תעבור את זה, אתה תראה.." אמרתי בעצב רב.
_
תומר הגיע לביתו התיישב על המחשב ונכנס לתיקיית המוזיקה שלו, והפעיל את השיר when youre gone של Avril Lavigne
השיר התחיל להתנגן ובמוחו עלו כל זיכרונותיו עם עמית, על הדברים הכפים שעשו ביחד, על החוויות הקשות שעברו והצליחו להתגבר עליהם ביחד.
I always needed time on my own
I never thought I'd need you there when I cried
And the days feel like years when I'm alone
And the bed where you lie
is made up on your side
When you walk away
I count the steps that you take
Do you see how much I need you right now?
When you're gone
The pieces of my heart are missing you
When you're gone
The face I came to know is missing too
When you're gone
All the words I need to hear to always get me through the day
And make it OK
I miss you
I've never felt this way before
Everything that I do
Reminds me of you
And the clothes you left
they lie on the floor
And they smell just like you
I love the things that you do
When you walk away
I count the steps that you take
Do you see how much I need you right now?
When you're gone
The pieces of my heart are missing you
When you're gone
The face I came to know is missing too
And when you're gone
The words I need to hear to always get me through the day
And make it OK
I miss you
We were made for each other
Out here forever
I know we were
Yeah Yeah
All I ever wanted was for you to know
Everything I do I give my heart and soul
I can hardly breathe I need to feel you here with me
Yeah
When you're gone
The pieces of my heart are missing you
When you're gone
The face I came to know is missing too
When you're gone
The words I need to hear will always get me through the day
And make it OK
I miss you
_
נשכבתי על המיטה, לא האמנתי למה שקרה. לא האמנתי שעמית, איננו יותר. במשך כול הזמן הזה, אני ועמית התקרבנו מאד, הוא חסר לי, כל כך.
הסתכלתי בשעון, השעה הייתה כבר 3 בלילה, הייתי כל כך עייפה.
דמעות רבות הציפו את עיניי, נרדמתי.
_
התעוררתי עם עיניים אדומות מבכי. בקושי והצלחתי לישון, היו לי המון סיוטים.
שמתי על עצמי מכנס טרנינג אפור וגופייה לבנה, לא הסתרקתי ולא כלום.
ירדתי למטה והכנתי לעצמי קפה והתיישבתי בשולחן. אפילו טלוויזיה לא הדלקתי.
"חמודה.. אני רוצה שתדעי שאנחנו תמיד לצידך.." אמא שלי ניגשה עליי וליטפה אותי.
"תודה, אמא" חייכתי עלייה חיוך מזיוף.
"את צריכה להיות חזקה, בשביל תומר"
"אני יהיה בסדר.." אמרתי בעצב וקמתי מהשולחן. הסתכלתי בשעון, 14:30.
עליתי למעלה, ונשכבתי על המיטה.
מלא מחשבות התרוצצו במוחי. לבסוף הדלקתי את הטלוויזיה, לא היה שום דבר מעניין. מבלי ששמתי לב נרדמתי שוב.
"חמודה, כבר 3 וחצי. כדי שתקומי להתארגן" אמא העירה אותי.
"כן.. תודה שהערת אותי" חייכתי עלייה וקמתי.
הוצאתי מהארון מכנס טרנינג שחור וגופייה לבנה פשוטה. שמתי על עצמי סווצ'ר שחור.
אספתי את שערי המטולטל בקוקו מרושל ויצאתי מהבית. לכיוון ביתה של אוריין, קבענו שאני האסוף אותה.
_
"אני לא מאמינה שהיום אנחנו צריכים להיפרד מעמית" היא אמרה בעצב ודמעות נזלו מעייניה.
"אני גם לא, הוא כל כך חסר לי" בכיתי גם אני.
"אנחנו חייבות להיות חזקות, בשביל עומר ותומר, הם איבדו את החבר הכי טוב שלהם" היא אמרה וחיבקה אותי חזק.
התחבקנו ככה דקות ארוכות. התנתקנו והמשכנו ללכת.
פתאום ראינו דמות מוכרת יושבת על אחד מהספסלים....
אני לא שמה ספוילרים D:
תגיבו 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
