אחרי תקופה כל כך שמחה וכל כך מאושרת.
התחלתי להרגיש רע מכל הבחינות
אין לי כוח כבר ללמוד אחרי כל כך הרבה זמן שאני לומד ועוזר לאחרים ללמוד
אני חולה ומממממש לא מתאים לי להיות חולה במיוחד שזה בגלל סיבה כל כך דפוקה
וכמובן בזמן האחרון כמו שאמרתי בפוסט הקודם זאת התקופה שמלא זוגות חדשים פתאום מתגלים להם
וזה מכניס אותי לאווירה של דכאון כי גם אני רוצה את זה גם אני רוצה מישהי שתאהב אותי ושאני יאהב אותה,
מישהי שגם שאני יהיה הכי מדוכא בעולם היא תוכל לעודד אותי וכך גם אני כלפיה
בנתיים כל מה שאני מוצא זה אהבה חד צדדית שרק פוגעת ואוכלת אותך מבפנים שאתה רואה אותה ובעצם אתה לא רוצה להיות בצד השני אתה רוצה להיות איתה, להיות לידה לא להיות ליד כולם אלא להיות ביחד לבד ולדבר ופשוט לדעת שיש מישהו בעולם הזה שאתה חשוב כל כך.
בניגוד לכל הרצונות האלה אתה מתחרט על היום שהכרת את הילדה הזאת שלא אוהבת אותך ורק אתה אוהב אותה כי כל יום כזה אוכל לך תלב עוד קצת.
ותבינו אני בחיים לא מצאתי אהבה אמיתית אהבה שיש בה שתי צדדים ולא רק צד אחד שתמיד הצד האחד הזה הוא אני.
אני הבנאדם שלא מוצא אהבה ומתחיל להתייאש מזה כבר ואני לא רוצה להיות כזה אני חושב שאהבה זה דבר מדהים
אבל אם הייתם במצב שלי גם אתם הייתם מתחילים לשנוא תמילה אהבה מילה כל כך קטנה עם משמעות כל כך חזקה שיכולה לשקם בנאדם או להרוס בנאדם בהרף עין.
למה הכרתי תילדה הזאת למה למה למה לא הספיק עד התגברתי על הפעם הקודמת.
אוףףףף
למה התחלתי לדבר איתה היא הייתה יכולה להישאר אנונימית בשבילי ואז הכל היה טוב
אבל בתוך כל הכאב מה שמכאיב זה שאתה מנסה לתפוס איתה רגע לבד ולא הולך לך,
ואתה בכל זאת מנסה לעזור לה כל פעם שהיא צריכה משהו אתה קופץ על ההזמדנות לעזור לה לגרום לה להיות שמחה יותר מאושרת יותר.
רק חבל שאני עושה את זה בסתר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
