מונולוגים מהואגינה |
| 10/2007
הכל נפלא.
אני מרגישה רע. אני מרגישה רע מאוד. יותר מידי דברים שקרו בזמן האחרון מערערים אותי. אני רוצה נואשות למצוא יציבות נפשית, אבל אי אפשר למצוא אותה בתוך בליל של ריבים, זכרונות ומשקעים מהעבר. חומת האטימות העדינה שבניתי סביבי מתפרקת אט-אט ואני נשארת חשופה כמו עלה ברוח פראית. אני מרגישה ילדה קטנה וחסרת הגנה. איכשהו איבדתי את השליטה על מה שמתחולל בתוכי.
מה שחיזק את תחושת חוסר האונים זה הוידוי שהתוודתי בפני ידיד קרוב היום.
לפני כ-3 חודשים קיימתי מגע מיני עם בחור שפגשתי באקראי. על המפגש הזה שמעו רוב מי שבא איתי במגע יומיומי וקרוב.
בדרך לבית שלי פנה אלי בחור ושאל אותי אם יש לי פותחן לבירה. פותחן לבירה לא היה לי, אבל רצון להיות בחברתו דווקא כן, כי היה בו משהו קסום ומושך. יש משהו מסקרן ומושך באנשים שהראש שלהם עף לכל כיוון ותשומת הלב שלהם מתפזרת במרחב.
המשכנו לדירה שלו. דיברנו מעט, ברקע התנגנה מוזיקה מדהימה שגרמה לי להכנס למצב רוח מרחף. שתינו ועישנו מעט, אבל
שנינו היינו מאוד מודעים למה שקורה רק בראש יותר נעים ושליו. הוא גישש מעט ואני שיתפתי פעולה. מהר מאוד מצאנו את עצמנו במיטה שלו. הוא נגע בי עם הידיים והלשון שלו בכל הגוף. הוא היה די ברוטלי, אבל בכל זאת נהנתי מהמגע איתו.
מהר מאוד הוא התגלה כבחור לא מתחשב ולא קשוב לצרכים שלי ולרצונות שלי. נאלצתי לחזור שוב ושוב על הבקשה שיפסיק לעשות משהו שאני לא רוצה שיעשה, אבל הוא התעלם מהרצון שלי וניסה שוב ושוב. הרגשתי חוסר אונים. מישהו נוגע בגוף שלי באופן שאני לא רוצה שיגע בו. מישהו נוגע בגוף שלי כשאני לא רוצה שהוא יגע בי. הוא כפה את עצמו עלי בכך שהוא התעלם מהרצון שלי, גם אם לא הפעיל עלי כוח פיזי. בשלב מסוים עזבתי את הדירה שלו בכעס עם תחושת פגיעה ופחד. פחדתי לתת מקום לתחושות שמשהו לא בסדר קרה פה.
זה הסיפור האמיתי. הוא כ"כ שונה מהסיפור שסיפרתי לאחרים ולעצמי. בסיפור שאני מספרת אני משתעשעת לומר שהוא פסיכי. אני מספרת כמה נהנתי מהמגע איתו (ולא אומר שזה לחלוטין שקר, כי המגע שלו כשהייתי במעוניינת בו בהחלט היה מהנה, אבל כשלא רציתי שיגע בי המגע שלו הפך למאיים ומרתיע) ומביעה רצון לחזור שוב על חוויה דומה. הסיפור שאני מספרת זה הסיפור שנוח ונעים לי לספר. זה סיפור שבו אני לא חלשה ולא פגועה, אלא חזקה וזורמת. בסיפור שאני מספרת יש את המגע שאני משתוקקת אליו ולא את המגע שבאמת-באמת חוויתי עם אותו בחור. הסיפור הזה לא מערער אותי ולא גורם לי להרגיש רע. הוא גורם לי להרגיש נפלא.
אני משקרת לעצמי ומשקרת לכולם, אבל לשקר זה כ"כ נעים לפעמים. כמה נעים לשנות את המציאות למציאות כפי שהייתי רוצה שתהיה. מה שמדהים זה היכולת שלי להבין שאני משקרת ועוד להבין למה ולא רק זה, אלא עוד להאמין לשקר שלי.
רק היום אני רוצה לא לשקר. אני רוצה לומר את האמת: מישהו ניסה לעשות בגוף שלי דברים שאני לא רציתי שיעשה. מישהו כפה את עצמו עלי. מישהו גרם לי להיות חלשה וחסרת אונים. מישהו נגע במקומות האינטימיים שלי תוך כדי שאני שוכבת מתוסכלת וחסרת אונים. זה הסיפור האמיתי.
| |
למה אני רוצה לכתוב מהואגינה?
נתקלתי היום ברשומה שכתבתי לפני כ-7 חודשים, בתקופה שהייתי מאוהבת
וכואבת עד עמקי נשמתי. ברשומה הבעתי את רצוני להגיע למצב שבו לא אהיה
רגישה ופגיעה, אלא משופשת ומנותקת רגשית. יש אירועים בחיים שגורמים לרמת
הרגישות שלי להגיע לשיאים שלא ידעתי שקיימים. המוות של סבתי והאהבה החד
צדדית שחשתי בזמנו לא' היו אירועים כאלה. בתקופה הזאת הנפש שלי היתה חדירה
ופגיעה עד כדי כך שדברים פעוטים היו מערערים אותי. אני זוכרת בבהירות את
הימים והלילות שביליתי במיטה שלי בבכי, אפופה בכאב בלתי נסבל.
מאז אותה רשומה עברו 7 חודשים ואני כמעט ויכולה לסמן לעצמי V תחת הקטגוריה "משופשפת ומנותקת רגשית".
אני
יותר צינית, יותר קרה, יותר מחושבת ויותר יציבה רגשית. אני כבר לא אתערער
אם א' ישלח לי הודעת sms (וגם זה לא יקרה, כי הייתי מספיק חזקה בכדי לומר לו שאני רוצה שנתק איתו כל קשר) או אם מישהו יתקשר אלי ויוציא עלי הרבה זעם על דברים שכתבתי (וזה קרה השבוע). חלק נכבד מהשיפשוף הרגשי הזה אני זוקפת לזכות הואגינה שלי. למדתי שע"י מין אני יכולה להתנתק רגשית ולהיות קרה ופחות פגיעה. במהלך החודשים שבהם אהבתי את א' לא רציתי שאף גבר אחר יגע בי באופן מיני. עם מעבר הדירה נפתחתי לגברים אחרים והתנסויות מעניינות. לא חשתי שום רגש לגברים שהיו מאז. עם כל אחד מהגברים (היו ארבעה גברים. 2 מתוכם גם הגיעו לואגינה שלי) היתה לי חוויה מזדמנת וחד\דו פעמית. רק אחרי לילה עם גבר הבנתי שהחוויה איתו הוסיפה לי עוד מחסום על הלב שלי, וזה עשה לי טוב כל-כך. ב-3 חודשים האחרונים- מאז שהחלטתי שאני מוכנה להכניס גברים לחיי גם אם הם לא א'- התחלתי גם לחשוב במושגים מאוד שטוחים: רציתי לכבוש, לסמן V, לקבל אישור מגברים. לא קיבלתי את האישור שכ"כ רציתי מא'? אז אני אקבל עשרות אישורים מגברים אחרים. כל התקופה הזאת היתה מרעננת במידה מסוימת ועם כמה שיש בה המון דברים לא לגמרי בריאים וטובים, היא היתה צריכה לקרות. עכשיו אני רוצה להירגע ולהיות קצת לבד. עכשיו אני רוצה לקבל את האישור מהאדם שממנו אני הכי זקוקה לאישור וקבלה: אני.
כמו שאפשר להבין, יש המון עוצמה בואגינה שלי (ושלכן, לא?). יש המון עוצמה במיניות שלי. המקום הזה רווי כאב וחולשה וכוח. המקום הזה הוא מקום שאילו מתנקזים כ"כ הרבה מחשבות ורגשות.
מהמקום הזה אני רוצה לכתוב.
אריאל (זה לא השם האמיתי שלי, אלא שם שיש לי חיבה אליה משום מה).
| |
| כינוי:
בצבעים שלי
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
