מספרי סיפורים

האמת היא שבכל השנה וחצי שאני מכירה אותך, חשבתי כמה פעמים להעיף אותך מהחיים שלי. אתה לא עושה לי טוב, ואין לי מושג למה אני עדיין סובלת אותך. אני בטוחה שאם לא היינו משרתים באותו מקום, יושבים יום יום באותו משרד ומחויבים לדבר אחד עם השני כל היום, לא היינו מחליפים יותר משתי מילים בינינו לעולם. אבל העובדה היא שכבר שנה וחצי אתה חי בתוך החיים שלי, ולמרות שלפעמים זה נחמד ומצחיק, לרוב זה סתם מעצבן. כבר כמה פעמים החלטנו שזהו – כאן נגמרת המערכת יחסים המוזרה הזאת, אבל אנחנו לא מצליחים לעמוד בזה. אתה כל הזמן חוזר אלי בבקשות, יושב לי פה, ואני, כנראה כל כך חלשה, שלמרות שלפעמים לוקח לך זמן, תמיד אתה משיג אצלי את מה שאתה רוצה.

השיחות איתך כל כך מתישות אותי לפעמים.. בכללי אני בנאדם שמעדיף לא לדבר על רגשות ו"עניינים שבלב", אבל איתך משום מה זה אפילו קשה יותר. אולי כי ככל שאני יותר לא סגורה על עצמי, ככה אתה יותר לוחץ לתשובות. ובאמת שעד היום לא ידעתי מה אני רוצה.

יום אחד הכי טוב לנו בעולם – יוצאים לקפה וסיגריה בחוץ ביחד, מדברים על הכל, אני מספרת לך על הדייט של אתמול בערב ואתה מספר לי על הזיון האחרון שלך, שנינו צוחקים ונהנים מהחיים, ויום אחרי זה אתה אומר איזה משהו מעליב, פוגע, או שסתם משעמם לנו, ואנחנו רבים וצועקים ומבטיחים שלא נדבר יותר לעולם. ולמחרת שוב מוצאים את עצמנו בשיחה היומית בחוץ, או אולי אפילו מתנשקים באיזה חוף נידח. ואת זה אני הכי שונאת. לא מבינה איך כל פעם מחדש אתה מצליח לגרום לי לעשות דברים שאני לא רוצה.

עושה לי רע לריב איתך כל הזמן, עושה לי רע כל השיחות נפש האלה שלנו, אבל מה שעושה לי הכי הרבה רע זה הניסיונות הפתטיים שלך שנהיה ביחד. קונה לי מתנות, מגיע אלי הביתה בהפתעה ומנסה למשוך אותי למיטה... אני שונאת את זה ואני חלשה מדי בשביל להגיד לך את זה. אבל ביום רביעי האחרון סוף סוף לקחתי אחריות.

עמדנו שם, מתחת לדירה של אחי, איפה שאני ישנה בכל יום רביעי בשבועות האחרונים, ואתה התעקשת לעלות. ידעתי מה יקרה אם תעלה, אז אמרתי לך שלא. לא רציתי אותך ולא רציתי שתעלה, אבל אתה התעקשת. אתה עקשן ולא היית מוכן לשמוע לא. אז נחש מה? זאת הייתה הפעם הראשונה שהיה לי אומץ להגיד לך לא, ואפילו לעמוד בזה. עשרים דקות עמדנו שם, אתה צועק שאתה רוצה לעלות, ואני צועקת שאני לא רוצה. מוזר שהשכנים לא אמרו כלום, ממש השתגענו שם. אתה עומד שם כמו כלבלב, צועק שאתה לא יכול בלעדי, ואני צועקת עליך שתפסיק להיות מטומטם. רק אחרי שאיימתי עליך הסתובבת והלכת, ואני עליתי לבד, כל כך גאה בעצמי...

עליתי למעלה עם הרגשה מעולה.. עמדתי על שלי, ניצחתי אותך וקיבלתי את מה שרציתי. לא רציתי אותך למעלה, אז פשוט לא עלית. פשוט.

כמה פשוט פשוט להגיד לא. אז זהו – לא. אני לא רוצה אותך בחיים שלי יותר.