אני..ועולמי.

יום למחרת:

הלכתי עם נועה לבצפר.

היא ישר ראתה שאני עצובה, ושאלה אותי מה קרה.

 סיפרתי לה הכול.היא צחקה.

אני: מה את צוחקת?!

נועה:איזה ריב מטומטם. אתן לא מדברות בגלל זה?

שתקתי. ואז נועה אמרה: אני בטוחה שהיא רוצה להשלים איתך. וגם את רוצה להשלים איתה לא?

אני: ברור שכן! אבל...היא זו שצריכה להתנצל! היא זו שהעליבה! אני זו שנעלבה!!

נועה: נו באמת. ככה אף אחת לא תתנצל!

אז למה דווקא אני?!

נועה: כי אני רואה שזה מאוד מפריע לך. אני: ולמישל זה לא מפריע?

היא שתקה.

אני:טוב, לא אכפת לי. שהיא תתנצל קודם!

נועה: תגידי, מה את ילדה קטנה? מה כבר את צריכה להגיד? מילה בת חמש אותיות?! נועה הלכה.

היה צלצול וחזרתי לכיתה.

אוף. אני לא חושבת שמישל מתכוונת להתנצל בזמן הקרוב.

מה, לא אכפת לה ממני?

הצלצול קטע את המחשבות שלי.

פתאום שגיא ניגש אליי ושאל: נו, כבר השלמתן?

אני: עדיין לא.

שגיא: אל תדאגי, היא תתנצל.

אני: נקווה.

מה הסיפור שלו?הוא בא ומדבר איתי כאילו אנחנו ידידים קרובים, אבל רודף אחרי דנה כאילו הוא מאוהב בה.

הלכתי לספסלים לבדי. מישל הייתה שם.

אני: אממ..אני חושבת שכדאי שנדבר.

ואז לפני שהספקתי להגיד עוד מילה, היא ביקשה סליחה.

היא אמרה שהיא הייתה לא בסדר, והיא לא רוצה להפסיד חברה כמוני בגלל שטות שיצאה לה מהפה.

ואני הבטחתי להיות פחות רגישה.

וככה זה נגמר.

תגובות?

טוב, היום היה לנו יום ארוך, וקרו בו הרבה דברים....

היה שיעור חשבון של שעתיים.

ואז הייתה הפסקה ויצאתי עם מישל ונועה לספסלים הירוקים שליד המבואה, שם אנחנו תמיד יושבות.

ואז אמרתי: יש אחרכך שיעור הסטוריה! איזה שיעמום...אוף..

ואז מישל אמרה: אולי נבריז?

נועה: אין מצב. אני הולכת לפני שתשפיעי גם עליי.

עשיתי למישל פרצוף עקום.

אז היא אמרה: נו מה יכול כבר לקרות? כולה שיעור הסטוריה.

היא שיכנעה אותי איכשהו. אין לי מושג איך זה קרה.

הלכנו לדשא הדרומי, ליד החומה האדומה.

ישבנו ודיברנו על המורה לחשבון עם התחת הענק.

דיברנו גם על המורה לספרות ואז פתאום מישל אמרה: רוצה שנבריז גם משיעור ספרות?

התנגדתי. הברזה אחת מספיקה לי.

נו אל תהיי כזו חנונית! אפשר לחשוב כבר מה זה הברזה! אני מוכנה להתערב שזו הפעם הראשונה שלך, אמרה מישל.

נעלבתי. טוב, אם אני כזו חנונית, למה את חברה שלי בכלל?!

ואז הלכתי לספסלים ובכיתי.

איזה מגעילה היא!

למה אני כל הזמן נכנעת לה ועושה מה שהיא רוצה?

פתאום ראיתי את הבנים חוזרים משיעור ספורט.

התפללתי שהם לא יראו אותי.

למזלי הבנים הלכו לכיתה.

ואז פתאום ראיתי אחד שבא לכיוון שלי.

פחדתי שהוא יראה שבכיתי. הפנתי לו את הגב.

אנה? הוא אמר. זה היה שגיא[!!!!!!!!!!!]

מחיתי את הדמעות שלי וניסיתי להסתיר את העיניים עם הפוני.

אבל הוא בכל זאת ראה שבכיתי.

מה קרה? הוא שאל. הכול בסדר?

אממ..כן..אמרתי.ניסיתי לעצור את הדמעות. פשוט רבתי עם מישל.

אני בטוח שתשלימו. הוא אמר וחייך.

איזה חמוד!!

בחיים לא הייתי מאמינה שזה יקרה...זה פשוט חלומי..לא?

התגיבו?

היי!        

אני אנה

בת 12

חסרת אמא :(

בעלת 5 חיות: חתול וכלב [שמסתדרים מצוין ] תוכי, ושני אוגרים ודג-זה נחשב?.

אוהבת את _ _ _ _

אוהבת לכתוב סיפורים ושירים..

אוהבת לשיר [אבל רק במקלחת ]

חברה הכי טובה: מישל

מבולגנת ברמות..חח

חולה על המחשב הנייד שלי D:

וזהו בנתיים..את השאר תקראו ברשימות :]

האנשים שמסביבי:

מישל:

החברה השניה הכי טובה שלי.

מתה להיות מקובלת.

יש לה שיער שטני בלונדיני ועיניים חומות.

אוהבת את החוג דרמה שלה.

מצחיקה לאללה.

נועה:

החברה השניה הכי טובה שלי.

שיער שטני ג'ינג'י, עיניים ירוקות בהירות.

אוהבת לצייר ולשיר.

מצחיקה לאללה.

שגיא:

הילד הכי יפה עלי אדמות.

שיער בלונדיני, עיניים בצבע דבש.

מנגן על גיטרה.

אני מאוהבת בו בסתר [!!]

הוא כזה מושלם....

אבא שלי:

מאז ה"מקרה" של אמא,

הוא נהיה מרוחק ועצבני.

הוא מוציא את זה עליי.

אבל אני יודעת שהוא עדיין אוהב אותי.

זיווה:

חברה של אבא שלי.

מרושעת.

היא מנסה לקנות אותי במתנות.

ירדן:

גם מרושעת.

מקובלת נורא.

חברה "במשטרת האופנה".

[ובואו נגיד שקיבלתי כבר כמה דוחות.]

סנובית.

פאקצה.

וזהו בנתיים.

אתם כבר תשמעו על השאר...