סורי על חוסר העדכונים... אבל עכשיו אני מעדכנת ביג טיים!
אז תהנו:
בפרק הקודם:
אני: דנה שזה לא מה שאת חושבת... הוא רק רצה להתייעץ איתי!
דנה: לא מעניין אותי... כי אני איתך גמרתי!
לא! זה לא קורה לי! אני מאבדת את החברה הכי טובה שלי! לא! בבקשה, אל תעשי לי את זה!! זה כל כך לא פייר!
שכבתי על המיטה ועצמתי את העיניים. המתולתלת אף עם לא בוכה. אל תבכי ענבל! פשוט אל!
מסתבר שנרדמתי והתעוררתי רק ב-9 בערב. טוב, אין פלא, הייתי כל כך עייפה. הלכתי לאכול איזה משהו וראיתי את זיו יושב ומתמזמז עם גלית החברה הפקאצה שלו. לא רציתי להפריע. הלכתי למטבח והתחלתי להוציא את כל הדברים המבוקשים להכנת פנקייקים. ממש התחשק לי פנקייק טעים. התחלתי לאכול... ופשוט זללתי!! יאמי פנקייקס... אחרי שאכלתי קבלתי שיחת טלפון בטלפון הנייד הירקרק שלי.
אני: הלו?
קול-מהעבר-השני: זה גיא
אני: מה? לא מספיק לך שרבתי עם החברה הכי טובה שלי?
גיא: מה? למה?
אני: תשאל אותה!
גיא: תקשיבי... בקשר למה שקרה היום...
אני: לא קרה דבר...
גיא: אוקיי... כבר הוצאת לי את החשק לדבר איתך
אני: ביי
גיא: ביי
הוא מפגר שזה מפחיד, חשבתי. אני כל כך מעוצבנת עליו... אין סיכוי שאני מדברת איתו מתיישהו...
למחרת בבוקר הלכתי לבית הספר כרגיל. הרגשתי ממש ממש מוזר. כאילו שהיום ייקרה משהו מיוחד... אבל באמת מיוחד. הלכתי ברחוב וכמובן - כמו שלומיאלית נתקעתי במשהו ונפלתי. קמתי לאט לאט וראיתי כמובן את "גבר חלומותי". ידעתי שעוד שניה אתאפס. למרות שזה נראה ממש אמיתי. היה לו שיער חום וחלק ועיניים ירוקות כהות. הוא היה גבוהה ממני והוא היה רזה, חטוב ושרירי. השתדלתי להתאפס. ידעתי שהוא מחוצ'קן ודוחה... אבל אני כמו אני לא יצאתי מזה... באופן מוזר למדיי. "סליחה" הוא אמר בקול עמוק. אוקיי... אני מתחילה לקלוט שאני לא חולמת. "זה בסדר" ניסיתי לשמור על נימת דיבור רגילה ולא מתלהבת. "את לומדת בחטיבת ביניים 'שוממים' נכון?" שאל הנער. איך הוא יודע? לא ידעתי שאני כל כך פופולארית... "כן... גם אתה לא?" שאלתי. "כן... אני בכיתה ח'... ואת בז' נכון?" שאל.
שלושה דברים שהסקתי מאותו רגע:
1. אני לא חולמת
2. הוא מדבר אליי והוא חטניק!!
3. אני פופולארית בבית-ספר
"כן" אמרתי לו. "אני אריאל ואת?" שאל אראל החטניק החתיך. "ענבל" אמרתי. "שם יפה... רוצה ללכת יחד לבית-ספר?" שאל אריאל. צבטתי את עצמי כדי לראו תשזה לא חלום. ובכן... זה לא חלום!!!
הלכנו יחד. דברנו. "מה התחביבים שלך?" שאלתי אותו. "לנגן בגיטרה בשעות הפנאי ולשחק בלפסטיישן עם החבר'ה שלי... ומה שלך?" שאל. הוא חטניק מצוי, אפשר להגיד. "אני אוהבת לנגן בפסנתר, לצייר וסתם לגלוש על סקטבורד" אמרתי לו. רציתי להראות לו שאני כאילו "לא מעוניינת" כדי לשחק אותה קשה להשגה. הגנה לבית-ספר. "היה נעים לדבר איתך... רוצה להפגש ליד המנורה שליד השער האחורי בהפסקה הגדולה?" שאל אריאל. "בסדר" אמרתי לו. "יופי אז נתראה שם... ביי" אמר אריאל והלך לחברים שלו שצפו בנו. פקחתי את עיניי. אני לא מאמינה שזה קורה לי. יש לי בערך דייט עם מישהו חתיך!!! הלכתי לכיתה מאושרת.
***
"הלו אחי מה קורה?" שאל רועי. "סבבה... אתה לא יודע איזה פאדיחה... נתקלתי באיזה כוסית יפה חבל לך על הזמן... בין היפות המבוקשות של בית-ספר... היא נראתה מופתעת כשידעתי שהיא מבית-ספר... כנראה שהיא לא יודעת שהיא פופולארית מאוד... אפשר להגיד אפילו יותר מדי" אמרתי. "כיף לך... אתה תמיד מוצא את הכוסיות! אבל לא רק כוסיות, אלא את הכי שוות בבית-ספר!" אמר דון. "אצלי זה בערך ככה..." אמר ליאל. "אתם לא יודעים... שאלתי אותה איך קוראים לה למרות שידעתי..." אמרתי. "ענבל נכון?" שאל רועי. "כן..." אמרתי במבט חולמני על הפנים. לא האמנתי שזה קורה לי.
***
הגעתי לכיתה. לא האמנתי שזה קורה לי. נכנסתי וכל החברות שלי כבר הקיפו אותי ושאלו שאלות. "מה עשית עם אריאל?" "נכון שהוא חתיך?" "הוא אוהב אותך נכון?" "השמועה אומרת שאת והוא חברים זה נכון?" וכל מיני שאלות כאלה הציפו אותי. אך... בית-הספר הזה יכול לחרפן בנאדם עם העדכונים שלו. "אנחנו לא חברים, נתקלתי בו בטעות והוא עזר לי והלכנו יחד לבית הספר וחוץ מזה אין בינינו כלום" רציתי לומר גם שהייתי רוצה אבל מי הוא ולמה הוא שישים עלי את העין המהממת שלו. "את זה כבר הבנו... אבל השמועה אומרת שאת הבת הכי מבוקשת בבית הספר נכון?" שאלה אחת מהבנות הנלהבות והקופצניות. קפאתי במקומי.
תגיבוווווווווווווווווווווווווווווו בבקשההההההההההההה!!!!!!!!
השקעתי מלאאאאא!!!
לא חאראם?!
אז תגיבו ?????
ממני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מתולתלת אחת