כבר לא קיימים בארץ יקים.
יקים כאלה שאוכלים פיצה עם סכין ומזלג, יקים שברחו אחרי ליל הבדולח מאוסטריה מולדתם, יקים שנימוסין והליכות הם הכל בשבילם. יקים שעלו לארץ מתוך הכרח ולא מתוך ציונות, ולמדו להסתדר עם כל הפלגים בעם. יקים שמטפחים שפם עבות וכרס מלאה, רק כדי להעיד על סוג מעמד מסוים.
אותה הוויה אצילית שמאפיינת כל כך הרבה מיוצאי אירופה נאבדה. נשתרשה בארץ הוויה מיוחדת, הוויה ארצישראלית. קשה להסתדר עם מנטליות כל כך שונה, כל כך מתועשת, בה כל אינסטינקט הוא כבר מחשבה ידועה מראש. overthinking, הייתי קוראת לזה.
אחרון היקים האמיתיים, מבחינתי, איננו עוד.
איפה ישנם גאונים אמיתיים? גאוני מוזיקה, שמבינים הכל מבאך ועד בטהובן, שמנגנים בכינור ובפסנתר, בעלי שמיעה אבסולוטית וכאלה שהקנו לעצמם את הזכות ללגלג על מוזיקת המיינסטרים? גאוני פיזיקה ומתמטיקה, שמבינים לעומק תיאוריות שגדולי המתמטיקאיים בלבד מבינים, שמשחקים בשחמט כמו רב-אמן לפחות ונודעים בצניעות הרבה לגבי חוכמתם? גאוני גרפיקה ואומנות, שמציירים יצירות מדהימות שנתלות אחר-כך בגאווה גדולה, שמקימים בתי דפוס מובילים? הייתכן שבדור הזה גאונות היא בגדר חלום בלבד?
לחיות ביחד, למות לבד. זה הדין שנגזר, בסופו של דבר, על כולנו. את החלק האחרון והמשמעותי בחיים שלנו אנחנו עוברים בצורה הבודדה ביותר. קיום שלם וארוך נגמר בין רגע, כשהלב מפסיק לפעום או כשהמוח מתמלא בנוזלים. הכל מתחיל ונגמר בביולוגיה, מתחיל ונגמר בדברים שלנו אין שליטה עליהם. ואולי בעצם, האמת היא, שכל החיים שלנו הם בלתי נשלטים. המחשבה שאנו מסוגלים להתמודד עם החיים ולא להתמודד עם המוות היא מחשבה מוּלדת, שבעיקבותיה כל הגורל שלנו נקבע.
זה הלל אחרון לאחרון היקים. הלל אחרון לאדם גאוותן, עקשן, אחד שבנה את עצמו מכלום. אדם עם כבוד ואגו שמונח כרגע לבד, על אלונקת בי"ח, עם שלט קטן שמודיע על שעת הפטירה.
מבטיחה לזכור רק את התקופות הטובות. מבטיחה לזכור את הארוחות עם סבתא, את הבדיחות הארוכות וחסרות הפואטה, מבטיחה לזכור את נוהלי הארוחה שכוללים 4 מזלגות וסכינים, צלחת נפרדת למזון חם וקר, ומפיות, הרבה מפיות. מבטיחה לאכול את המרק כשהכף אוספת את הנוזל מבפנים החוצה, ולא ההפך, 'כמו ברברית'. מבטיחה לזכור את מי שאתה, ולא את מה שנהפכת להיות.
הייה שלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
