peace and love

התקופה נורא עמוסה,

השבועות טסים לי.

עד שלושה חודשים אני בת פאקינג 17

ואני מפחדת.

אני מייחלת לרגע, כי הוא מסמל המון בשבילי

אבל רועדת מפחד

כי התקופה של עכשיו לא תחזור יותר

ותקופת הילדות כבר נגמרה, וזהו.

זה לא מדכא כמו שזה מעורר געגועים,

כי מי לא מתגעגע לימים שהיה תמים ונאיבי

לימים שבהם מתמטיקה הייתה רק חשבון

ואנגלית הייתה פרסנט פרוגרסיב ופרפקט.

הימים שבהם אהבה הייתה מוחלטת,

וכל דבר בעצם היה אהבה.

ובכלל, כל רגש היה קיצוני יתר על המידה.

ובימים שנעליי עקב היו רק של פרחות

וסיבובים בשנקין היו שיא הסטייל.

אבל אנחנו חיים מחוויה אחת לאחרת,

זורמים באיזה נהר שנקרא החיים

וזה שננסה לשמר את העבר בטוח

שלא יקדם אותנו בעתיד.

"הכל ידוע מראש, אבל נשכח מהלב.

שלאהוב אותך זה לשלם בכאב..