אני לא יודעת מה קורה לי.
במשך חודשים אני מלווה בתחושה הזאת שמחרפת מעליי כמו איזה שד.
במשך חודשים חשה את ההרגשות כאילו עוד טריות בי.
ופתאום, בימים האחרונים.. משהו משתנה לי,
משהו במחשבה נותן לי סוף כל סוף מנוח.
פתאום אני מבינה דברים שאולי לא רציתי להבין עד עכשיו.
אני מעכלת דברים שלא היו ברורים מאליו.
אני מרגישה את הכבוד שלי חוזר אלי וחשה את התחושה של אי הרצון לאבד אותו (בשנית).
נכון שהכל עדיין לא ממש פשוט אבל פתאום העניינים שכן היו ברורים מאליו כבר לא כבר לא כל כך ברורים.
זו פעם הראשונה שהמידע נכנס דרך האוזן, מבקש להישאר ובאמת מצליח.
אני שמחה, באמת ששנאתי את ההרגשה של החוסר אונים שבתלות בזה, אבל לא יכולתי להשתחרר מזה,
ואני לא יודעת אם באמת השתחררתי או שזו סתם הרגשה זמנית, אבל אני רק מקווה שהיא תישאר.
כי הרגשתי שאני הולכת ונהפכת לסוג של סמרטוט בתקופה האחרונה.
תומי,
שלפעמים חסר לה קצת (הרבה) שכל!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
