די, אני מפסיקה עם זה!!
זה לא בסדר וזה לא צריך להיות ככה.
ולא מגיע לי
ולא מגיע גם ל..
ובא לי שמשהו פשוט יהיה נורמלי
והיומיים האלה היו כל כך דפוקים שפשוט בא לי לבכות
ומחר יש קונצרט שכל כך אין לי סבלנות אליו
ויש גם מבחן בהיסטוריה שאני עוד לא מוכנה אליו וגם לא מוכנה לקבל בו ציון גרוע.
ומתגעגעת למילים היפות של פעם.
אני צריכה להתעורר, כי זה נגמר
ולא קרה כלום,
ויש אנשים שאין להם מה לאכול.
ואמא שלי מנסה להצחיק בזמן הכי לא מתאים
והם לא פה בדיוק שבא לי שכן יהיו.
ושיר מתגייסת עוד ארבעה ימים,
ואני כל כך עצובה.
ובא לי לחזור בזמן רק כדי להיזכר בכיף שהיה, לאיזה כמה דקות.
נו כבר