אז כן.. כבר כמעט חצי חופש
שעבר כל כך לאט ובו בזמן כל כך מהר.
לא להאמין שעוד חודש וכמה ימים כבר לא תהיה "תומי שבכיתה י'2"
אלא זאת תהיה, "תומי שבכיתה יא'2" ו"תומי שמתחילה כבר ללמוד נהיגה ובקרוב יהיה לה רישיון" ו"תומי שלומדת יותר מיומיים לפני כל מבחן" ו"תומי שמנגנת מפציץ בסקסופון" "ומתאמנת הרבה!".
כמה תכניות לשנה הבאה, למרות כל הרצון להמשיך "לנפוש" הרצון לחזור ללימודים וכבר לממש את כל השאיפות האלה גובר עלי.
קשה לי להגיד שאני מדוכדכת או מדוכאת בימים האחרונים, שזה כבר הישג.
אני בעיקר מתגעגעת וחושבת. ותוהה וטועה. ומתחבטת בעצמי. ולומדת על עצמי כל כך הרבה דברים.
אם להגיד שהחופש הזה שינה אותי? אז לא.. הוא לא שינה.
הוא בעיקר חידד נקודות שהיו חלשות, והבהיר לי כמה דברים בנוגע לחיי.
אני הרבה יותר חכמה, פיכחת ומאושרת (וד"א גם מעושרת) משהייתי בחופש שעבר.
אז נכון, יותר מכוערת ויותר שמנה אבל תמיד צריך צרות.. לא?
העבודה בטלסקר לא מזהירה, ולא מאתגרת. וגורמת לי לרצות למות בישיבה בכל יום.
אבל גם על כך אין מה להתלונן, 18.5 שקל שזה בממוצע 2 וחצי שקלים יותר ממה שהייתי מקבלת עד עכשיו לשעה תמורת ישיבה של 6 וחצי שעות על כיסא וניסיון בשיכנוע של גורמים זרים לענות על סקרים.
חיים.
לגמרי לא רע לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
