peace and love

אז חזרתי מהטיול השנתי שהיה מעולה להפליא!!

אני אוהבת את השכבה שלי, ואני אוהבת טיולים

ואני אוהבת את הארץ שלנו שיש בה מקומות כל כך יפים.

ועל אף העובדה שאני צרודה חיים (מה שלא קרה הרבה זמן),

ועייפה ולא רוצה לחזור לשגרה

אני יוצאת מהיומיים האלה בהרגשה הכי טובה ומחוזקת שאפשר.

כי נכון, לא כל מה שאנחנו רוצים מתגשם

ויש דברים שמעל ליכולתנו

ויש דברים שגם אם נתאמץ חזק ונשקיע את כל המאמצים הם לא יקרו

כי הם פשוט לא נועדו לקרות

אבל החוכמה, היא תמיד לשמור על קור רוח,

להישאר אופטימיים, להתחזק מכאלה מקרים

ולזכור ששום דבר לא קורה בטעות (גם אם זה קשה בשבילנו),

יש מישהו שם למעלה שמכוון את הלך הרוח במחשבה לטווח הארוך.

לפעמים זה נראה לנו לא פייר ולא הוגן

ולפעמים אנחנו אפילו כועסים וחודלים מלהאמין

כשבעצם שוכחים שדברים שצריכים לקרות יקרו גם אם זה למורת רוחנו.

בסופו של דבר,

הכל לטובה!

בואו נעבוד על עצמנו,

זה הכי קל ולא מצריך התמודדות עם הדברים הבאמת טובים (שמה לעשות, הם גם הכי קשים).

בואו נספר לעצמנו קלישאות על אהבה וחיים ורודים

חלקנו עדיין טיפשים מכדי להבין מה מכילה אהבה (רגש, דאגה, מסירות, נאמנות לצד משיכה עזה).

בואו נאכל סרטים ונגיד דברים רק כי אנחנו בני נוער

בלי לחשוב לפעמים כמה משמעות יש למילים, ובקלות שהן נזרקות כך הן עולה עוצמתן.

בואו נעשה דברים משוגעים ולא מוסריים

אחרי הכל אנחנו "בגיל ההתבגרות", וכי מה זה משנה כמה זה רע אנחנו לא נשואים או משהו.

בואו נגיד מילים לא יפות ונקלל

כי אנחנו חיים באשליה שזו התקופה לשבור מוסכמות ללבוש שחור לשמוע מטאל ולבכות כמה רע לנו בחיים.

בואו נתנהג כמו מישהו אחר

אנחנו תמיד נחשוב שלא יאהבו אותנו בזכות עצמנו.

בואו נגנוב וננאף ונשקר ונרמה,

בואו נבכה ונברח ונבריז ונצעק

ולא נכבד את ההורים שלנו

בגלל שזה כתוב בתורה ואנחנו עושים דווקא.

או שפשוט, בואו לא.

[אף אחד לא מלאך. אבל בואו רק ננסה]