לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

peace and love


כל שאני מבין, אני מבין רק בזכות האהבה. (לב טולסטוי)

Avatarכינוי:  Tgirl

בת: 33

ICQ: 340769214 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2008

לךֳ


אתה יודע...

כל כך הרבה זמן עבר מאז שהחלטתי שאני לא שונאת אותך על מה שקרה.

נכון, נעלבתי. והיו לי כמה ימים שמאוד הייתי מעדיפה שלא יהיו.

אבל זה חישל אותי.

כל כך הרבה זמן עבר מאז היום הזה שישבתי מול המחשב, קוראת את המילים האלו שלך שמרצדות לי על המסך.

המילים שמספרות על מה קרה, אז בחופש.

ועל למה לא סיפרת לי מהתחלה.

המילים שאמרו שעכשיו יש לך כבר חברה אחרת שאתה אוהב, אפילו יותר ממני.

המילים שגרמו לי כל כך הרבה דמעות, שבחיים לא חשבתי שיצאו לי על מישהו.

כל כך הרבה זמן עבר מאז הימים שהייתי יושבת בלילות מבקשת מאלוהים שיחזיר לי אותך, כי באמת חשבתי שאני אוהבת אותך.

ואולי לא אוהבת, אלא פשוט מרגישה משהו שאני לא מכירה.

ועם זאת, כל כך הרבה זמן עבר מאז שהחלטתי שאני כבר לא שם יותר. מאז שהחלטתי שאם ככה טוב לך אז כנראה ככה גם לי.

ושאם זה מה שהיה צריך לקרות אז אדרבא ואדרבא. אני לא זאת שמתכוונת לשנות סדרי עולם.

ומאז אותו זמן, הקפדתי לחשוב עליך רק מחשבות נקיות.

גם כשפעלת בצורה מוטעית ושגויה חיפשתי את הצד האובייקטיבי שאמר שאתה מבולבל. הצד בי שהבין אותך.

חיפשתי את הצד שהבין את המעשים שלך.

וכל השיחות שלנו וכל הדיבורים הקטנים על איך לומר ככה לחברה שלך ואיך אחרת היו הכי בידידות מבחינתי.

כי באמת, החלטתי שאני שוכחת את מה שהיה. מאיזה שהי סיבה לא מובנת. פשוט מחקתי הכל

ונותרה לי אליך ידידות שבאמת חיבבתי.

 ועל אף שלא פעם ולא פעמים נאמר לי בלב שלם שאתה משחק בי ובמה שעוד נותר לי אליך (כי נותר, ואני לא מכחישה)

אני הכחשתי, והראתי לכולם את הצד האנושי שבך. הצד שעוד נמס ברגע שרואה אותי. ואף על פי כן אוהב את חברה שלו.

אבל היום, כשאני חושבת בדיעבד. בעיקר על יום רביעי. על מה שהיה אז

אני באמת שלא מצליחה להבין אותך. אני באמת לא מצליחה להבין למה למען השם אתה חושב (או חשבת) שיש לך הזכות להשתמש בי ככה?

למה חשבת שמגיעה לך הזכות לטעום ממני ואחרכך להגיד שזה לא היה שווה את זה?

למה חשבת לעשות את מה שעשית ואז לומר שאתה מתחרט?

אני לא כועסת, ולא מאשימה. באיזה מקום אני עדיין קצת מבינה אותך.

אבל בתוך תוכי אני יודעת שככה החיים שלי לא אמורים להראות. אתה לקחת את טיפת הרגש שנותרה אליך ודאגת להעצים אותה כל פעם מחדש במילים חסרות המשמעות האלה שקשה לי להבין איך אני נופלת בינהן כל פעם מחדש.

כל כך הרבה דברים שאתה עושה (או יותר נכון, עשית) לא ברורים לי.

כל כך הרבה מילים שאמרת לא מובנות לי.

אתה כל כך עסוק בלרדוף אחרי מה שיביא לך את השקט. שאתה שוכח שהשקט בא כאשר מסתיימת העשייה.

הרבה דיבורים על אגו אה?

גם אני זקפתי לצידי את האגו הזה. והנה, עכשיו אני מרשה לעצמי להשתחרר קצת.

כי אני יודעת שגם לך קשה.

כל כך השתדלתי לנסות להבין למה אחרי מילים כמו שנאמרו עדיין לא רצית לחזור אלי.

עכשיו אני מבינה,

זה לא שלא רצית. זה פשוט שלא ידעת.

ואתה עדיין לא יודע. ואני מניחה שגם כבר לא תדע.

ואם פעם חשבתי שאני לא מתאימה לך, ולא מספיקה לך ולא הטיפוס שלך.

הרי שהיום אני מבינה שאתה זה שלא מתאים לי.

בגלל שאתה לא יודע מה אתה רוצה. בגלל שאתה פשוט לא יודע.

ואני חושבת, סוף כל סוף אני חושבת שאף על פי שאני יודעת, אני פשוט לא רוצה.

לא בגלל שאתה לא מוצא חן בעיניי, ולא בגלל שלא באמת אהבתי אותך. זה פשוט בגלל שהספיק לי. שהספיקו לי החודשים שבהם הייתי תלויה באוויר בגללך.

ונכון שהחודשים האלה, והמחשבות הנמשכות עליך הם לא באשמתך, באמת שהם לא. אבל פשוט הספיק לי.

אני מאחלת לך שלא תסתבך בהרפתקאות אהבה מזוייפות כמו שהיו לנו.

זמן רב ניסינו לשמר משהו שלא יצליח בחיים בלי רצון ובלי החלטיות.

אני מקווה שיום אחד עוד נוכל לגשר על התקופה המטומטמת הזאת עכשיו, שאנחנו לא בקשר פשוט כי זה בלתי אפשרי.

אני מקווה שעוד בוינה נוכל לשבת ולצחוק על כל מה שהיה.

שנוכל להיזכר בתקופה שהיינו ילדים.

 

תומי

 

(מוזר פתאום להוציא את זה על כתב. דברים שהכחשתי בכל תוקף במשך חודשים נכתבו בכזו זרימה).

נכתב על ידי Tgirl , 29/12/2008 01:07  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סתם טמטום


אוף אני סתם עצבנית עכשיו.

יהיה מי שיגיד עם סיבה, יהיה מי שיגיד בלי.

אבל אני מעוצבנת.

כי דברים לא הולכים כמו שאני רוצה, וכי נראה שבחיים לא אצליח להשיג דברים שאני רוצה.

אני לא יודעת אם הסיבה מוצדקת.

מן הרגשה לא ברורה של עצבים.

של דמעות שכמעט יוצאות, ואני אפילו לא יודעת למה הן שם.

הרי מי בוכה מכזאת שטות?

מעצבן שזה בכלל מזיז לי עד כדי כך,

הרי זה לא כזה סיפור.

קורה.

אני בטוחה שזה לא היה בכוונה.

להפך.

אז למה אני כל כך מעוצבנת?

נכתב על ידי Tgirl , 27/12/2008 22:11  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:   1 2  3  4  

׳³ג€׳³ג€”׳³ג€¢׳³ג€œ׳³ֲ© ׳³ג€׳³ֲ§׳³ג€¢׳³ג€œ׳³ֲ (11/2008)  ׳³ג€׳³ג€”׳³ג€¢׳³ג€œ׳³ֲ© ׳³ג€׳³ג€˜׳³ֲ (1/2009)  
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTgirl אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Tgirl ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)