היום קיבלתי גלויה מסבתא וסבא מארצות הברית
התחלתי לקורא את מה שכתוב וזו ברכה ליומולדת
וזה מעוקה בגורן היסתקלי בתמונות שהיו מצורפות גם ופשוט התחלתי לבכות
כול המשפחה של אימא שלי גרה בארצות הברית
הם נורא נורא חסרים לי ראיתי אותם פעם אחרונה לפני בערך שנה וחצי
והתחושה הזו שהם לא פה איתי נורא גרמה לי להתגעגע אליהם
בדרך כלל אני לא בוכה כשאני מקבלת מהם מכתב או גלויה או אפילו מדברת איתם בטלפון
אבל היום זו הייתה תחושה אחרת
תחושה שאני מבינה עד כמה הם חסרים לי ורחוקים ממני
עד כמה אני מתה לחבק אותם ולהיסתקל להם בעיינים
להרגיש שהם פה איתי!!
לא לדעת מתי אני יראה אותם שוב אבל אני מקווה שבקרוב!!
הבנתי שלא משנה עד כמה אני יהיה רחוקה מהם אני הנכדה שלהם
והם אוהבים אותי הכי בעולם!!!
הייתי חייבת לפרוק כי זה הדבר היחיד שנישאר לי!!
עוד יומיים אני בת 15 ילדה גדולה אה?
אז למה אני לא מרגישה ככה?
כולכך הרבה שאלות וכולכך קצת תשובות!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סופה:]