אממ וואו, אז מאיפה להתחיל..

הייתי בביה"ס לא כ"כ למדתי היום, זה היה יום עצוב בעיקר אבל ניסיתי למצוא את האופטימיות ביום הזה, הגעתי מאוחר בטרמפים לביצפר מכיוון שקמתי מאוחר ואיחרתי את ההסעה אז אמא פשוט אמרה לי "אין בעיה, לכי לשער תתפסי טרמפים אני לא מסדרת לך דרך לבית ספר" אז עמדתי בשער ועצרתי דתי חמוד צעיר כזה שמעתי מהרדיו שלו בשחיקה וצלילים חלשים את השיר "באה מאהבה" (יהודית רביץ) אז אמרתי לעצמי, או, הוא כבר לא יאנוס אותך.

עברתי את השיעור הראשון באטרף של השוקו בבוקר, הייתי אומרת שהשוקו טיפה עלה לי לראש.

בשיעור השני הברזתי ואף אחד לא ראה אותי וחברה שלי שהיא אפעם לא הבריזה, הבריזה איתי הפעם אז ככה שהחלק הזה של היום היה אחלה :)

בהפסקה היה לי יותר קשה כי ראיתי את הבנזונה ששבר אותי ולא עמדתי בפניו וכל הזמן הצלילים הדהדו לי בראש "הוא דלוק על גילי גילי גילי" אבל הסיפור הזה בהמשך.

אחריי זה המורה שלנו ארגנה הסעות להלוויה של אבא של חברה שלי מהכיתה, כן לא נתפס:/

אני ועוד שתי חברות שלי הלכנו לשם, לפניי זה היינו בחדר אוכל (כן זה קיבוץ :]) אכלנו והלכנו לבית של חברה שלי היא באה יותר מאוחר עם חבר שלה ואותו אני שונאת, היא הראתה לו את הציור שציירתי אותו ואותה חחחחח בקרוב אני יצלם ויעביר למחשב וישים את זה בבלוג פשוט אומנות, דה וינצ'י.

הלכנו להלוויה, וואי, איזה חלק עצוב זה לא נקלט, ממש לא נקלט.

"אתמול בדיוק דיברתי עם אבא שלי ועשינו שיעורים בתנ"כ ביחד והוא אמר שאני יכתוב לו את ההספד" אח של חברה שלי כתב לאבא שלו שנהרג :/ בקול רועד ודמעות זולגות.

אז בקיצור אני לא יודעת איך לסכם את היום הזה..

זה היה יום משוגע במקצת,

שיהיה לכולם יום טוב וחיים נפלאים.