שקט לי עכשיו
כי אני בבית.
ואני אהיה בבית גם בתחילת שבוע הבא
מה שגורם לי להיות שמחה עוד קצת.
וגיליתי שיש סיכוי שמישהו אחר עושה את השבת שלי
הסיכויים לא גדולים במיוחד
אבל אני אשתדל להיות אופטימית.
והעברתי את היום עם אנשים נחמדים
והתרחקתי מאנשים שאני לא אוהבת
ולא הרגשתי צורך להתנצל על זה
ואין לי בעיה גם להגיד להם את זה בפנים בצורה ישירה יותר
מאיך שזה נעשה כרגע.
ואני מקנאה.
כל כך.
בחברים שעושים דברים טיפשיים
שבתוך תוכי (ובזמן האחרון גם לא כל כך בתוך תוכי)
אני מתה לעשות גם כן.
-
ודודו טופז התאבד.
אני חושבת שאם אדם אנונימי היה מבצע את כל הדברים
החולניים
שהוא ביצע ואז היה תולה את עצמו
אף אחד לא היה אומר שהוא משתתף בצער המשפחה
על האובדן היקר.
היו אומרים ברוך שפטרנו, פחות פסיכי בעולם.
ועדיין, חבל לי עליו. הוא היה משהו עד שהוא היה משהו פסיכי.
-
זה נהיה מקום מטורף.
אני מרגישה כאן לפעמים כמו אליס האהובה שלי
מסתובבת בין כובענים מטורפים וארנבים ממהרים
ובעיקר חבורת פסיכים אחת גדולה
שמילה אחת לא במקום יכולה לגרום להם לעשות
שלבן אדם יהיה סוף.
זה לא נתפס לי מבחינה הגיונית,
כאילו המוח שלי לא מעכל שזה יכול לקרות.
"זהו סוף העולם
סוף העולם
זה התחיל כשהפסקנו לחלום
כשהפסקנו כבר לקוות".
-
סוף שבוע שקט ונעים 
(זה עומד להיות לי סופ"ש
כל כך מעולה שרק המחשבה עליו מעלה לי חיוך).