יווו אני לא סובלת את זה יותר.
הנה. הגעתי לנקודה שחיכיתי לה.
נשברתי. ואני פשוט חייבת לצאת מכאן.
אני צריכה שמישהו ישלוף אותי מהספה הזאת
ייתן לי כוח להתארגן
ויספק לי תירוצים טובים ל 'לאן נעלמת?' המוכר.
אני צריכה אוויר. ממש.
יש אנשים שהיו משלמים בשביל לשמוע אותי אומרת את זה.
לא, רציני. חפרו לי בשכל על זה שנעלמתי.
בסדר, נעלמתי.
תתרגלו.
אני לא יכולה ללכת איתם עד שאני לא הולכת לידיד ומבקשת סליחה.
לא. לא עשיתי מעשה מרושע שגרגמל היה מתבייש להסתכל לי בעיניים.
גם לא עשיתי משהו יפה.
אבל ניפחו את זה מעל ומעבר.
לאף אחד מהם לא אכפת.
לי לא נעים ללכת עם כולם (כולל אותו) עד שאני לא מבקשת סליחה.
מגיעה לו הסליחה הזאת.
רק בבקשה שמישהו יחבר אותו למציאות.
לא מכניסים אנשים לכלא על מה שעשיתי, זאת אומרת שזה לא כזה נורא.
ועם כל הכבוד- אני לא היחידה!
יש אנשים שמוצאים תירוצים טובים.
שיהיה. אני אצליח השבוע לבקש סליחה.
אני לא רוצה לעבור עוד יום ספתי שכזה.
אני לא יכולה יותר. אני צריכה אוויר.
ונדפקו לי התוכניות של שבוע שעבר. נדפקו לגמרי.
הכל. מהדברים הקטנים ועד לגדולים. הכל.
ועומד להיגמר החופש.
ואני לא ניצלתי אותו כמעט בכלל.
אני לא יכולה שהוא יסתיים לי עכשיו!
אני כבר רואה את עצמי ביום הראשון ללימודים נאחזת בכוח בסורגים
כשחבורת מורים קשוחים ואפלים (רק המחשבה הזאת משעשעת...) תופסים אותי
ומנסים בכוח להכניס אותי למוסד האיום הזה
כשאני צועקת בכל כוחי
We don't need no education.
שביתה? מישהו...?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-