שם.
אני שם!
הגעתי לנקודה שרציתי,הצלחתי.
ועכשיו אני מתחילה לפחד
אבל מזכירה לעצמי שאין ממה לפחד.
יש לי את כל התמיכה שאני צריכה
ואם אני אראה שלא מתאים לי,
לא כי אני פוחדת,
אלא כי באמת לא מתאים,
אז יש מה לעשות בנידון.
ואין סיבה שזה יקרה
כי זה מתאים לי.
ואני שמחה.
-
השבוע זה קורה.
איזה לחץ.
אני מצפה לזה כל כך
אני יודעת שזה לא בסדר
ושצריך להרגיע ולא לתת לזה לעלות לי לראש
ושיש סיכוי שאני אתאכזב.
אבל אני מצפה.
ואולי עם מחשבות טובות אני אצליח?
אני מרגישה כאילו חזרתי לבית הספר
עם המבטים
והרצונות
והילדותיות המתפרצת שלי לפעמים.
כבר אמרתי שטוב לי?
אני תקועה באמצע שום מקום
אין לי כלום
אבל יש לי הכל.
יש לי אותי.
כרגע, זה מספיק כדי שאני אהיה עם חיוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-
