Hidden Truth

אני יציבה.

הכל הולך כל כך טוב, הכל מסתדר לי במקום.

אולי זה מאוחר וזה לקראת הסוף כבר אבל זה לא משנה,

העיקר שזה קורה.

עדיף מאוחר מאשר לעולם לא

החיוך לא יורד מהפנים וזה בגללי.

יש לי זמן לטפל בדברים שהזנחתי או שלא הזנחתי אבל לא טופלו כראוי,

אני עסוקה בדברים שנותנים או יתנו לי הרגשה טובה.

עושה בשביל עצמי.

עושים בשבילי ואני מעריכה את זה, באמת שאני מעריכה (וגם דואגת להראות את ההערכה).

הכל טוב.

הסתבר לי שהדברים ברורים יותר ממה שחשבתי.

זה היה שלשום בלילה שקיבלתי את ההכרה הזו בבום

חשבתי ודמיינתי וחלמתי וקיוויתי ורציתי
ופתאום
הבנתי שזה הכל בראש שלי.

הדברים בכלל לא מבולבלים, הם מאוד ברורים וזו אני שמבלבלת אותם.

אז עשיתי סדר בראש

והחלטתי להיות חזקה והצלחתי לעמוד בזה.

ואדישות נהייתה חלק מהעניין ואני מרגישה עם זה בסדר,

הצד השני קצת התבלבל, נראה לי,

אבל זה בסדר.

בסופו של דבר גם אם אי פעם היה שם משהו
והיה
זה לא יכול לקרות.

שלווה.

ובעיקר, שקט.

לא יכולתי לעשות עם זה כלום
אתה שומע לא יכולתי לעשות
עם זה כלום
זה היה אצלי בידיים
ולא יכולתי לעשות כלום
ולא יכולתי לעשות משהו
אתה שומע יכולתי לגמגם
מה רציתי להגיד
יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר
ופתאום אתה עומד כמו ילד קטן
בסינור לצוואר וחוזר על השאלה
מה עשית עם זה שואלים לאן
בזבזת את כל זה
היה לך סיכוי
ועכשיו תצטרך להתחיל הכל מחדש.

יונה וולך.

*
תחושת החמצה.

תחושת החמצה שמרגישה נכונה.

כן, זה תיאור נכון.

אז אני מרגישה פספוס
ותוך כדי כתיבה אני נזכרת בעוד ועוד פספוסים
אבל הכל מרגיש לי נכון.

כל פספוס הכי קטן מרגיש לי שזה שיעור,
שיש סיבה לפספוס, לכשלון, לאכזבה הרגעית שמהולה בתחושה
שהכל בסדר, וזה לא נורא
וזה לטובה.

פספוסים זה לא תמיד לרעה.

אז פספסתי ולמדתי את הלקח ולמדתי
מה לעשות ומה לא.
ופעם הבאה אני אצליח. או אפספס שוב ואלמד שוב.

הרי זה ברור לי שבסוף אני אגיע.

אני חייבת להגיע.

אני מרגישה שאני מלאה בכל כך הרבה אופטימיות ושמחה
שטוב לי.
גם הדברים הרעים שקורים לא מורידים לי את החיוך.

שימשיך ככה
שימשיך ככה לי ולכם

פסח שמח

ככה החודש הזה התחיל ואני מקווה שכך הוא ימשיך.

אם הכשלונות באו בשרשרת

יכול להיות שגם ההצלחות יבואו בשרשרת?

כי אם כן, זו תקופה חדשה לגמרי

זה מתחיל לזוז אבל אני לא מפתחת ציפיות.

אני סתם אתאכזב.

החודש הזה התחיל כל כך טוב.

האווירה, הפרצופים, המקומות, המעשים, החידושים, הדברים, ההצלחה, המחמאות, המשפחה, החיוכים. הכל כל כך טוב

שרק ימשיך ככה.

חודש נפלא יקיריי

בהמשך לפוסט מלמטה- הצלחתי.

זה לקח הרבה כוח (למען האמת הבן-אדם הפעיל בסיפור הזה היה פחות אני), המון תפילות, בכי ולחץ היסטרי מחשש שאני לא אקבל את מה שאני רוצה.

והצלחתי. אין לי מילים שיתארו עד כמה אני מרוצה.

נראה לי שזה הפוסט הכי קצר בתולדות הבלוג (לא כולל אלה שנמחקו)
והפוסט שנכתב עם הכי הרבה אושר. הפוסט השני. השלישי. טוב, הפוסט הזה נכתב עם המון אושר.

לכם נשאר רק לאחל לי בהצלחה ומזל טוב, כל הכבוד וכאלה.
לכו על זה, אני בעד