Hidden Truth

היא יודעת לעשות
שירדו לה דמעות
זה סימן לחבק בשבילי
אני בא ועושה
היא צוחקת
מזל שאף אחד לא רואה
בטח חסרות לי מילים
אני לא מובן
לא מוגן
היא לא יכולה לראות
זה לבן על לבן
אז אי אפשר עד כאן

*

אולי זה לא בסדר,

לגרום לעצמי להתעורר ולא לשקוע

אבל אני ערה עכשיו.

אני מתחילה לפחד מהסוף. מתחילה...

כבר לא כל כך מתחילה.

אני פוחדת מהסוף.

נכון שהחיים ממשיכים ודברים נפלאים בפתח

אבל זה מפחיד אותי.

אתמול נכנסתי לאתרים של בתי ספר שהייתי רוצה ללמוד בהם

אני חושבת שאני דיי מפוקסת על משהו

אבל יש לי סוג של התלבטות בין שניים.

זה לא משנה, יש לי צבא לעבור לפני כן, מספיק זמן להחליט.

אני מרגישה כאילו חלקים של פאזל

מתחילים לשבת במקום הנכון.

*

בבית אין ריצפה
אני עומד על נייר
אני עומד על נייר

*

שבוע טוב
ולא לשכוח לחייך לפחות פעם ביום

הרצון לדייק במילים
תכונה מרגיזה מאוד

במיוחד שבסוף אני
עומד ושותק
כמו פקק תנועה.

אביתר בנאי. שוב.

כי הוא יודע  להגיד דברים במדוייק.

*

כתבתי כאן פוסט שנמחק

על זה שאני לא מצליחה להזיז את עצמי לעשות דברים.

היה לי הרבה מה להכין.

ובכן, הכל נעשה

כן, אני הצלחתי להזיז את העכוז היפייפה שלי

וסיימתי את כל המטלות שהיו דחופות לי.

כמובן שנשארו עוד כמה דברים

אבל זה פחות מלחיץ אותי.

אחרי שכל השביתה דחיתי את זה

היום הצלחתי

ואני מקווה שאני אמשיך כמו שצריך

ואעשה את כל מה שאני צריכה לעשות

כמו שצריך.

כל הכבוד לי

"המון אנשים דומים לי
רק אני לעצמי לא דומה
שותה עם עצמי כל הלילה
ותה ונשאר צמא

המון אנשים קשורים בי

רק אני לעצמי לא קשור

זוכר חלומות מפעם

וגם התחלה של סיפור..."

אביתר בנאי.

אני אוהבת את השיר הזה.

שני הבתים האלה נוגעים לי במיוחד,

מזכירים לי תקופה אחרת.

*

יום מקסים.

לקום, ללכת, להיות עם אנשים שאני אוהבת

לא לעשות כלום ולעשות הכל.

לעשות הכל בשקט. הרבה שקט.

מסתבר שאני לא צריכה אותם כדי להיות חזקה.

אני חזקה גם ככה כי יש לי אותי.

יש לי אותי ויש לי אנשים אחרים שתמיד שם.

תמיד שם ותמיד יהיו שם.

שיבואו עוד ימים כאלה.

והיום הזה עוד לא נגמר- שרק ימשיך ככה. טוב.

טוב.

שבת שלום

איך אני אוהבת את הימים האלה.

ימים כאלה שאני צריכה לקום מוקדם ויש לי מטרה ביום הזה

ואז אני עושה את הדברים שלי וממשיכה להסתובב לי בעיר

וחוזרת ממש עכשיו הביתה.

אני נהנית מזה.

*

אני לא יודעת איך אני אתמודד אחרי החג עם הלימודים.

אין לי מושג.

אני עובדת טוב בעומס רק שאף פעם לא היה לי כזה עומס

וכאילו לא מספיק הלימודים עצמם- יש לי עוד 3 פרוייקטים ענקיים (שאחד מהם הוא לא סתם ענק, הוא עצום).

כבר הבנתי שאת הדברים שלא קשורים ללימודים אני אצטרך להוריד לגמרי/להפחית במינון.

אני צריכה לקחת נשימה עמוקה כי אני נכנסת בקרוב לתקופה בלי טיפת אוויר.

חשבתי למצוא עבודה ואני לא אעשה את זה עכשיו.

חשבתי להתחיל את השיעורים המקצועיים (2 וחצי סוגי שיעורים) ואני לא אעשה את זה עכשיו.

היו לי הרבה דברים שחשבתי לעשות לפני הצבא וכמו שזה נראה כרגע זה לא בדיוק עומד לקרות.

אבל יאללה, אני אעבור את זה כמו שעברתי תקופות קשות יותר.

העיקר שעכשיו  טוב לי.

אני חייבת להזיז את עצמי להכין את השיעורים ולסיים את העבודות אחרת אני לא אצליח לצאת מזה בחיים

שיהיה יום טוב!