סיכונים.
תמיד אני אומרת שצריך לקחת סיכון,
משום מה חשבתי שאני כזאת. אחת שלוקחת סיכונים, שמעזה.
ואז התחלתי להריץ את החיים שלי אחורה-
כל הזדמנות טובה שדרשה סיכון "בוטלה".
היא לא "בוטלה". אני ביטלתי אותה.
ויש לי כאן הזדמנות טובה לפניי והיא דורשת ממני המון כוח. המון.
המון זמן ואנרגיות וזה סיכון במקום שאני נמצאת בו היום.
אני לוקחת אותה.
אני מקווה, זאת אומרת.
אם הכל יילך כמו שצריך ואני אזדרז עם הסידורים של לפני אז אני אלך על זה, אני לפחות אנסה.
ומאותו רגע שאני אנסה אני יודעת שאני ארצה את זה.
אני גם מכירה את עצמי, אני יודעת שאני אתעייף ואולי אתחיל לזלזל, בגלל זה אני כותבת את זה כאן.
אני צריכה שזה יהיה לי מול העיניים, שאני אוכל להזכר באיך שהיה לפני זה. כדי לא לשכוח את עצמי.
זו ההזדמנות שלי לתת את ההכי טוב שלי ולהראות לכולם מה אני שווה.
זו הזדמנות כל-כך טובה.
אז היא אולי סוטה לחלוטין מהמסלול שתמיד חשבתי עליו, אבל זה יוביל אותי למקום טוב לא פחות אם זה יילך.
אני פתאום פוחדת לדמיין את עצמי בעוד 10 שנים.
אולי המקום הזה שאני אהיה בו הוא שונה לגמרי מהמקום שעד לפני חודש הייתי מדמיינת את עצמי.
אני פוחדת שאני אוותר על זה. אני פוחדת ללכת לכיוון אחר ולסטות מהכיוון שלי. שלי.
זה לא צריך לקרות נכון? זו לא חובה.
לעזאזל, הכל נראה לי גדול עליי.
מעכשיו אני צריכה לתכנן איך אני רוצה שהחיים שלי יראו כדי להמשיך קדימה. אני מקווה שיהיו לי מספיק כוחות לזה ושאני לא אאכזב את עצמי.
בהצלחה לי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-
) ופתאום קלטתי שהחליפו לי את השולחן עם השם של ההוא שהיה חרוט עליו.