אחרי 5 שנים הצלחתי. במשך ה5 שנים האלה התנתקתי מאנשים בגלל שלב ה"נדמה לי ש...". נדמה לי שדיברו עליי, צחקו, חיקו ועוד דברים שאחרי זה התברר לי שהיו רק אצלי. ברגע שהשלב היה מגיע הייתי נכנסת לתקופה. ה תקופה. להסתגר, להתנתק ולנתק כל מגע/ קשר אפשרי עם הצד השני.
אחרי 5 שנים הצלחתי. היה נדמה לי. והזכרתי לעצמי את תקצירי השנים האחרונות. את כל החברויות שנותקו בגלל השלב הזה. הסתובבתי והתנהגתי כאילו אין להם שום סיבה לדבר עליי. וביננו (רגעים של פיצול אישיות) אין על מה.
הזכרתי לעצמי את הכריזמה שלי. בחיי, זה עובד. תפנימי טוב אז ייקלט.
מאותה שנייה לא היה זכר לשלב הזה. הכל היה מעולה עם כולם.
אז היה יום טוב. שימשיך ככה.
ובגלל שעודף אופטימיות לא יכול להיות טוב במיוחד- מבחנים זה חרא!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-