נגמר.
חזרתי מהסבל המתמשך.
ישבתי שם ולא הבנתי איך הגעתי לזה.
אחרי זה גם הלכתי לראות אנשים שלא ראיתי הרבה זמן.
נו, אז השנה הזאת הייתה כמו זריקה- אתה פוחד לפני זה, תוך כדי אתה תוהה אם אתה באמת צריך לפחד ובסוף אתה מבין שזה שטויות.
הבגרויות עברו, וטוב שכך.
האמת היא שהן היו דווקא בסדר.
מטבעי אני לא חרשנית גדולה, ואני לא מסוגלת ללמוד בלי להפריע לעצמי ולפצוח בשירה או "לבדוק דחווווף משהו".
אבל בסה"כ הן לא היו קשות במיוחד.
יאללה, זה השלב שאני אמורה לסכם את השנה לא?
אז... בסה"כ היה בסדר. זה בא בתקופות.
התחיל באופטימיות.
עם החברים היה אחלה ובלימודים אחלה.
לאט לאט התחלתי לתעב כמה מהחברים, והכי נורא זה שהם לא עשו כלום.
אבל (וזה אבל גדול) קשה לי עם אנשים שטוענים שהם הכי אמיתיים שיש והם הדבר הכי מזוייף באזור.
אני תמיד מתרחקת מאנשים כאלה.
אני לא אגיד שאני שונאת, כי הם לא אנשים רעים- אבל ממש קשה לי להיות לידם.
וגם אני נהייתי בלתי נסבלת בגלל זה- אני לא יכולה לחייך אליהם.
אני יכולה להעיד על עצמי שאני כן אמיתית, לא בקטע משתחצן- פשוט לא מעניין אותי מה יחשבו אז אני נשארת אני. בכל מצב.
אני לא יכולה לחייך או להיות נחמדה כשאני לא סובלת מישהו. לא יכולה.
כל מי שאני לא סובלת אותו - יודע.
אבל גם זה בסדר, יש קשרים אחרים שהתפתחו במהלך השנה.
יש קשרים שהתחזקו- ועליהם באמת אני מברכת.
והיי, חופש! זה הזמן לחזור לקשר עם שני אנשים חשובים שלא היה לי זמן אליהם במשך השנה.
בגזרה שלא מדברים עליה זה היה בסדר.
היו כמה שתפסו מקום אבל סולקו משם מהר.
בלימודים התחלתי לאט לאט להבריז ולשים זין.
לא מכוונה רעה- מאפיסת כוחות.
לא היה לי כוח יותר- את מה שהשקעתי השקעתי בכוח.
אני מרגישה שסחטתי את עצמי עד הסוף, אי אפשר היה לסחוט יותר.
הציונים סבירים, אני משערת.
וכן, גם ארגון המורים בא לקראתי כשהחליט לא לחלק תעודות.
ויש עוד כמה חלקים בחיי שהתפתחו לטובה/לרעה, אבל נשאיר את זה בפנים.
עובדה חשובה: למדתי להתמודד עם עצמי.
ממש קל לי.
עברתי השנה חוויה שגרמה לי להשתנות בהרבה מובנים ולראות הרבה דברים שלא ראיתי קודם.
אני לא כזאת פלצנית- כשאני מדברת על חוויה אני לא מדברת על השנה.
אני לא יודעת איך לקרוא לזה- טיול, מסע, נסיעה...חוויה זו המילה הכי מתאימה.
בגדול: שנה סבירה.
מ1-10 ניתן לה 7.
-
ועכשיו לדבר האמיתי: החופש!
אני כל כך צריכה אותו!
אז...אני מתכוונת לנוח! והרבה!
להיות הרבה עם חברים.
לחזור לקשר עם אנשים שהזנחתי.
לנסות להתרכך עם אנשים מסויימים.
להפסיק להיות סנובית לאנשים, אני באמת משתדלת.
לעשות את העבודות שנשארו לי ככה ששנה הבאה יהיה עליי פחות לחץ.
להתחנן שלא תהיה מלחמה ושאני אוכל להיות בחופש ולא בהתמודדות.
לעשות את כל מה שכתוב ברשימה.
והכי חשוב- להנות!
נסיים באופטימיות-
שיהיה אחלה חופש! גם למי שכבר סיים בי"ס ולא צריך לסבול עוד שנה במוסד הבלתי נסבל הזה- תהנו!
ותשמרו על עצמכם :) (בחיי, יכולתי להיות מורה).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-