תמיד הייתי בטוחה שאם את רוצה להיפגע, הדרך הכי טובה היא פשוט להתחיל לצאת עם מישו. ראיתי את כ-ל החברות שלי (ודגש על כל. כולן נפגעו) יוצאות עם בנים והדפוקים האלה שברו אותן אחת אחת ונתנו לי לאחות את הפצעים בתור החברה הטובה והרווקה.
אבל עכשיו גיליתי דרך חדשה שאפשר להיפגע בה וכדאי להימנע ממנה: חברה טובה. רשמתי פה לא מזמן שהחברות הן הדבר הכי הכי חשוב לי בעולם, וזה לא ממש השתנה. אבל כנראה שהן חשובות לי יותר משאני חשובה להן. חבר של אחת החברות הכי טובות שלי נפרד ממנה, והיא סיפרה לחברה השנייה (אנחנו מין שלישייה כזאת), והחברה הזאת סיפרה לי. אבל זאת שנפרדו ממנה סיפרה לי רק שלושה ימים אחר כך למרות שהתעקשתי כל השבוע לשמוע למה היא כל כך מדוכאת. ואתמול, כשיצאנו סתם לאכול, חברה שלי ישבה מדוכאת וסתם ישבנו שם מדוכאות, ואז החברה השלישית אמרה שכדאי שאני אחזור איתה הביתה כי לא כדאי להשאיר אותה לבד. ונסעתי למרות שממש לא רציתי. אני שונאת להיות בחמישי בערב בבית. והיום היינו אמורות ללכת שלושתנו לאנשהו, והחברה המדוכאת אמרה שלא בא לא לראות אנשים. מסתבר שזה כולל אותי אז כמובן ששתיהן יצאו ואני עכשיו יושבת כאן ממורמרת ומעוצבנת. אני לא מוכנה להיפתח יותר אנשים ולהיות פגיעה. זה פשוט לא משתלם. אני יודעת שחבר שלה זרק אותה והיא מבואסת והכל, אבל היא אףפעם לא ב-א-מ-ת הסתכלה עלי בתור חברה, אלא פשוט בתור ילדה שנמצאת שם תמיד. אני לא נותנת לה לשנות לי יותר את התוכניות או את החיים. לא משנה כמה אנשים נפרדו ממנה.
בהתחלה שמתי במצב רוח תסמיילי העצוב. אבל אני לא עצובה. רק ממש מעוצבנת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
