קשה זה ל-א רק בלחם

זה שיושב עכשיו מולך באוטובוס, החתיך הזה שאת מסתכלת עליו, האשה הזקנה הזאת שאתה רואה עכשיו מהחלון, הילד החדש שהגיע לכיתה, כולם נבראו עוד קודם. לכולם יש סיפורים וחיים ומשפחה ואנשים שהם מכירים.

כל פעם שאני יושבת באוטובוס או בתחנה או במסעדה או בכל מקום אחר, אני חושבת על זה. זה לא שהבן אדם הזה שפגשתי עכשיו נברא רק עכשיו. הוא חי ונושם כבר 20 שנה. לא יודעת, זה תמיד גורם לי לחשוב שכשאתה נמצא באוטובוס אתה סתם מסתכל על אנשים מסביבך וחושב שהם פשוט כאן, כאילו ברור, אבל בעצם גם הם מסתכלים עליך ככה. הם לא מתחילים לחשוב על זה שיש לך 4 אחים ושאתה עברנו דירה פעמיים ושאתה שונא דגים. הם רק רואים שאתה אדם שיושב באוטובוס, ועוד מעט, כשתרד מהאוטובוס, הם ישכחו לחלוטין מקיומך. אני לא יודעת, זה פשוט מוזר.