אני לא זוכרת באיזה שלב בדיוק של החיים שלי התחלתי למאוס בבני דודים שלי, אבל מה שבטוח - זה לא חדש. לא רק שזה לא חדש, זה ממש ממש ממש ישן.
זה התחיל עם המשפחה בצד של אבא שלי. הם תמיד היו מאוד סגורים בתוך עצמם, כל הילדים התנהגו אותו הדבר, חשבו אותו דבר וצחקו מאותן בדיחות לא מצחיקות. תמיד כל ההורים הכי אהבו את הבני דודים האלה, והמשפחה שלנו הייתה המשפחה של "המקולקלים" שלא מקשיבים להורים שלהם ושהילדים יצאו מופרעים ובעייתיים.
אבל את הצד של אמא שלי אהבתי. שם אנחנו היינו הילדים הכי טובים, בזמן שכל בני הדודים שלי פשוט עשו ביצפר להורים שלהם וההורים שלהם אמרו "למה אתם לא יכולים להיות כמו הילדים של יוני ושרית?" (אלה ההורים שלי בשמות בדויים), ואנחנו היינו בעננים.
אבל בזמן האחרון, המשפחה של אמא שלי מתחילה להעלות לי על העצבים.
בןדוד שלי, שבגיל שלי, נקרא לו רועי, גר אצל סבתא שלי (ההורים שלו גרושים, ואבא שלו התחתן שוב ויש לו ילדים, והוא לא מסתדר עם אמא שלו, שהיא דודה שלי). אז אולי תגידו שבגלל זה הוא כזה מעצבן, אבל התירוצים האלה פשוט לא מספקים אותי. הוא מעצבן.
דבר ראשון, החברה שלו (שהייתי פעם חברה שלה, אבל סתם הלכנו בדרכים שונות ואנחנו לא ממש בקשר..) גרה בשכונה שלי. גם החברה שלו וגם החבר הכי טוב שלו, ולכן כל פעם שהוא בא אליהם הוא גם בא אלינו ופושט על המקרר שלנו. הוא אוכל את כל האוכל שלנו (זה עוד מילא) ואת כל הלחם קל והסלטים של הדיאטה שלי (זה כבר ממש לא לעניין). והוא גם משתלט על הטלוויזיה, ואם אני יושבת וצופה במשהו והוא לא אוהב אתזה, הוא מנדנד לי שעה להחליף אתזה. וחוצמזה, הוא לוקח לי אוכל מהצלחת וזה הדבר שהכי מעצבן אותי בעולם חוץ משריקות (וכן, גם אתזה הוא עושה הרבה.)
בכל מקרה, הייתי אצל סבתא שלי היום (גם אחותי, גיס שלי והאחיין המושלם שלי גרים שם, כי אין להם דירה) כדי לשמור על האחיין המדהים שלי, והוא היה שם וניקץ לי שאני אעזור לו במתמטיקה (למרות שלא נגעתי בחומר יותר מחצי שנה ואני לא זוכרת אפילו את נוסחת השורשים) וכל הזמן אכל ושמע מוסיקה בקול ואפילו אכל את הגלידה של אחותי והיא די התחרפנה.
בכל מקרה, כל פעם שאני מתלוננת לאמא שלי שמכריחים אותי ללכת לכל האירועים המשפחתיים המשעממים האלה, היא אומרת שזה חשוב להיות בקשר עם הבני דודים, כי כשאני אגדל אני אצטרך אתזה.
אמרה האישה שבקשר רק עם בתדודה אחת שלה, וגם זה כי הן עובדות באותו בית חולים.