אוקיי, בואו נבין את זה ככה. אנשים פתאום מדברים שונה, דפוסי החשיבה מאבדים כיוון. הכל בשביל הדבר הספק שמימי הזה.
ואם אנחנו מאמינים שדבר האמור לקרות- יקרה, אנו בעצם מאמינים בגורל, במקריות הבלתי פוסקת או פשוטה של החיים.
מישהו חכם מאוד אמר לי פעם; "אם דבר צריך לקרות- הוא יקרה בהזדמנות שהוא היה צריך לקרות", ואני בטוחה שאותו אדם בכלל לא קורא כאן, ומשוכנעת אפילו עוד יותר שהוא לא מגדיר את עצמו כאדם חכם מאוד, אבל בכל זאת הדברים שלו גרמו לי לחשוב קצת על כל הדברים שאמרו לי כבר בהקשר ההוא.. לא, זה לא הוא, זה לא עליו, וזה גם אפילו לא על ההוא השני. זה ההקשר. ההקשר ההוא.
והזדמנויות יש כל הזמן- רק צריך לדעת לקחת אותן. ואם נתנו לי שתי הזדמנויות ופיספסתי אותן..?, גם אז זה היה אמור לקרות..?, הייתי אמורה לעשות את זה כדי שיקרה משהו אחר?
ובעצם זה כבר לר משנה, כמו שאומרים; לא בוכים על חלב שנשפך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
