רבע לארבע. שוב נתקעתי מול דלת בניין נעולה, בסופו של דבר היא נפתחת, אבל תמיד עוברת מחשבה כזאת של מה תעשה אם היא לא, ותמיד המחשבות הללו מובילות לחוסר אונים הרבה יותר גדול ממה שאתה נמצא בו...
הייתי אמורה לחזור בשלוש, אבל בכל זאת נשארתי ארבעים וחמש דקות איתם, אותן אני מכירה, הן חברות שלי, הוא גם חבר טוב שלי, הוא לא הבעיה, אבל אני מרגישה שרק בשביל השני אני צריכה להוכיח את עצמי. לא מבינה אפילו למה אני לא יכולה להתייחס אליו כמו אל כל אדם אחר. ככל שעובר הזמן אני מבינה שאין לי שום עניין בו, הוא לא מושך אותי, הוא לא מסקרן בעיניי, הוא נחמד אליי כשאני שמה לב לזה. טכנית אין לי מה להוכיח, אבל הכל רק טכני וטכני, הכל כל כך מדוייק ומחושב, נמאס לי מזה.
אני לא יודעת עד כמה אני אדם קנאי, אני גם לא יודעת אם הוא מתעניין בה, זה לא שלא יפריע לי אם כן, כי בכל זאת אם אני כל כך ארצה מישהו והוא יילך לחברה הכי טובה שלי, אני לא חושבת שהתגובה שלי אמורה להיות חיובית במיוחד, אבל זו דעתי. והמילה הזאת: ארצה, מהמשפט הקודם- סתם לרצות מישהו, סתם לדמות מישהו לחפץ; לרצות נעל, לרצות מחשב, לרצות שבשבת. ראיתי בו רק מושא כלשהו, אחד שבחיים לא אדבר איתו. ועכשיו המספר שלו שמור אצלי בפלאפון, אני אפילו יכולה להתחיל איתו שיחות מסנג'ר, ולהסתכל בתמונות שלו שהוא מחליף כל כמה ימים. כנראה שגם הוא חושב שהוא נראה טוב. על זה הסתמכתי מההתחלה.
אני לא אומרת שהוא לא אדם טוב, להיפך, הוא אפילו אדם נפלא, אבל לא מתאים לי, אני לא בררנית, אני פשוט יודעת.
ואני מרגישה שאותה הוא אוהב, ואיתה הוא אוהב להיות, ואותו היא מצחיקה. ואני חושבת לעצמי שגם אם ידרוס אותי ג'יפ או ייפול עליי מטאור או שלא אצליח לנשום ואתפגר לי על הרצפה הוא לא ישים לב, ולא יהיה לו אכפת. הוא גם ככה לא שם לב שאני שם. לא שם לב שאני לא שם. גם ככה זה לא מעניין אותו.
ויכול להיות שהקנאה הזאת בה מגיעה מהאכזבה שלי מעצמי. זה קשור אליו, אבל גם אל החברים שלו, כשאני איתם אני רואה שהם לא מכירים אותי. אני מרגישה לא כיפית ולא מצחיקה ולא יפה ולא מעניינת. ואני לא אומרת שכל זה נכון עליי, אבל אם אני מרגישה שזה לא קורה אז זה בטח לא בסדר מבחינתי. וכל הדברים שאמרתי היא כן, והיא אפילו לא מתאמצת להשיג אותם, והיא יפה בכל מצב. ולי נמאס כבר לחזור הביתה ולהרגיש שאני נראית זוועה, ונמאס לי מהשיער שלי או מהאיפור השחור או מהבגדים הצמודים או מהכל. ואיכשהו אני מרגישה שאני לא מוצאת את עצמי בשום מקום.
עצם העובדה שהוא בוחר בה יכול לערער אותי יותר מדי.
גאד, אני חושבת שזה המצב האידיאלי להתאבד. =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
